עדי, שנולדה חירשת, עולה לכיתה א' רגילה
פורסם על-ידי בתאריך .מאת אדי גל, mynet קריות, 28.08.14.
עדי גוטמן מקרית אתא מתרגשת כמו כולם לקראת לימודיה בבית הספר: "אני עם שתל, כמו שיש ילדים עם משקפיים וילדים עם צבעי שיער שונים, וזהו"
"כולם עוזרים לי לשמוע". עדי גוטמן
"עדי היא בת הזקונים במשפחה. אחותה שני (בת 9) גם היא לקוית שמיעה", מספרת אמה, יפעת. "ההריון של עדי היה רגיל ותקין, ממש לפי הספר. במהלךמעקב ההריון פנינו למומחה, שאמר כי הסיכוי להישנות לקות השמיעה במשפחה עומד על 50 אחוז, לאור לקותה של שני. בגיל שבועיים וחצי עדי עברה בדיקת שמיעה בקופת החולים.
"האחות לא התרגשה מחוסר התגובה, ואמרה כי בגלל גילה הצעיר של עדי, ייתכן שהבדיקה לא מהימנה, וכי היא ממליצה שעדי תעבור בדיקת BERA – בדיקת שמיעה המתבססת על הערכת סף השמיעה האלקטרו-פיזיולוגי. כעבור חודשיים עברה עדי את הבדיקה. קלינאית התקשורת לקחה אותי לחדר צדדי ואמרה לי שהילדה לא שומעת. באותו רגע, באופן טבעי, סירבתי להאמין שזה נכון. לפני הבדיקה הייתי מקריאה לה סיפורים והיא היתה מגיבה. לאחר זמן קצר התעשתתי והבנתי שאי אפשר להתווכח עם תוצאות הבדיקה".
איך הרגשת עם קבלת הבשורה?
"אתה מרגיש שכל החלומות מתנפצים לרסיסים. במקרה של עדי, הרגשתי צביטה בלב. כבר ידעתי שזה לא סוף העולם, הכרנו את התהליך וידענו שכיום הטכנולוגיה מציעה פתרונות שמגשרים על הפערים בצורה אופטימלית. למחרת כבר התחלנו במסע המפרך. פנינו למיח"א – מסגרת חינוכית שיקומית, והתחלנו בשיעורים פרטניים שהועברו על ידי מטפלת מקצועית בתינוקות עם לקויות שמיעה אחת לשבוע".
מתי שמעת על שתל השבלול?
"על שתל השבלול כבר ידעתי עוד כשהתגלה ליקוי השמיעה אצל בתי הבכורה, דרך חבר לעבודה של בעלי. שתל שבּלוּל (שתל קוֹכְליארִי) הוא התקן אלקטרוני המושתל בניתוח, ומאפשר לכבדי שמיעה וחרשים לשמוע. שני עברה את הניתוח באוזן ימין בגיל שנה, וחודש לאחר הניתוח כבר התחלנו להרגיש את השיפור. לאור ההצלחה הגדולה עם שני, שאפנו שעדי תעבור את הניתוח כמה שיותר מהר וגם היא עברה את הניתוח בגיל שנה בבית החולים בני ציון.
"אז התברר שהחירשות של עדי עמוקה יותר משל שני והתוצאות של השתל היו פחות טובות. אמנם היה שיפור, אך עדיין לא מספיק כדי שתוכל להדביק את הפער. בערך בגיל שנתיים עברה עדי את ההשתלה באוזן השמאלית, חודש אחרי ההשתלה, עדי פרחה, פתאום לא ניתן היה לעצור אותה. הילדה התחילה למלמל, לדבר, לרקוד".
מתי הדביקה את הפער ההתפתחותי?
"כשהיתה בת שנתיים ראיתי שהיא לא מתקדמת בגן הרגיל כמו החברים השומעים שלה, ולכן שלחתי אותה לגן של מיח"א, אך כבר בגן חובה היא עברה למסגרת רגילה. בגיל ארבע היא פשוט פרצה קדימה וחל שיפור עצום. היא התחילה לשיר, לחבר לאט משפטים מלאים והפכה לברורה יותר. היא גם החלה לרקוד ג'ז, ויש לה קצב טוב. בשבוע הבא היא עולה לכיתה א' עם ילדים שהיתה איתם בגן חובה, וזה מדהים בעיניי.
"חבריה היו סקרנים לגבי שתלי השבלול, היו שואלים שאלות והיא היתה עונה בצורה מפורטת. למזלי, היא ילדה עם ביטחון גבוה מאוד. הכי התרגשתי כשחברים החלו להזמין אותה אליהם הביתה אחרי הצהריים. עכשיו, כשהיא עולה לכיתה א' במסגרת רגילה, אני כל כך מאושרת. יש לי ילדה שווה בין שווים".
גם עדי מצפה בקוצר רוח לכיתה א'. "אני מתרגשת וקצת חוששת איך יהיה, כי זה שונה מהגן. אני מבינה שאני כבר גדולה והולכת לבית ספר יסודי, אחר כך לבית ספר תיכון עד שאהיה אמא".
עד כמה את מרגישה שונה מיתר הילדים?
"אני יודעת שאני לא כמו כולם, כי יש לי מכשיר ובלעדיו אני לא שומעת, ואז מפסידה את כל מה שקורה".
איך מתייחסים אליך חבריך לכיתה?
"כולם עוזרים לשמוע ומתייחסים אלי יפה".
האם את מרגישה שונה?
"לא. אני יודעת שאני עם שתל, כמו שיש ילדים עם משקפיים וילדים עם צבעי שיער שונים, וזהו".
