שתל ראשון – 19.9.2008

פורסם על-ידי איריס סיניגליה בתאריך .

השבוע השני מאז חוברתי לשתל והתחלתי במסע לשמיעה החדשה שלי.

השבוע, ביום שלישי בבוקר עשו לי מיפוי פעם שנייה, ולאחריו גם קיבלתי את אימון השמיעה הראשון שלי.

למי ששואל את עצמו מה זה המיפוי הזה, אז בקיצור והכי ברור שיכול להיות: תכנות של השתל. מכינים לו כמה מפות = תכניות שמיעה. כרגע, מדובר על שלוש עוצמות של שמיעה, שאני יכולה לבחור ביניהן. כאשר מסתגלת למפה הראשונה, אני יכולה לעלות למפה 2 ולהגדיל את עוצמת הקול הנשמע. בשלב זה של ההסתגלות לשתל, מגבירים את העוצמה בהדרגה. נותנים למוח שהות להסתגל אליה בהדרגה. כל פעם מעלים עוד קצת.

המיפוי והאימון היו חוויה מאוד מרגשת ומלהיבה. אכתוב עליהם בהמשך, בפוסט נפרד.

אבל כרגע, חשוב לי לספר גם על החלק הפחות ורוד של כל העניין.

מה חשבתם?, הרי ברור שלא הכל ורוד נכון?

אפילו בסיפורי אגדות שמסתיימים בהפי אנד קורים דברים בהחלט די מזעזעים בדרך… נכון?

ברגע שיצאתי ממרכז ההשתלה, מהתנאים האופטימליים של חדר המיפוי ובדיקות השמיעה

(אקוסטיקה מעולה), התחדדה ההבנה, שבשטח זה נשמע אחרת לגמרי…

הרבה הרבה יותר קשה להסתגל לשמיעה עם השתל בתנאי השטח. יש המון רעשים מסביב, והדברים לגמרי לא נשמעים חלקים ומהנים כמו במרכז ההשתלה. יש ים של רעשים ברקע, וצריך להשקיע המון ריכוז וסבלנות כדי לקלוט ולפענח את הקולות והצלילים החדשים שנשמעים..

וביומיים האחרונים …

אני מה זה ע-י-י-פ-ה !!!!! מ-ו-ת-ש-ת!!!

היום בצהריים ממש קרסתי מעייפות. הרגשתי שאני לא יכולה לסבול דקה אחת יותר עם השתל, חייבת מנוחה! אז הסרתי אותו לשעתיים והלכתי לישון. המוח שלי היה אסיר תודה.

אחרי זה שהתחברתי אליו מחדש, ירדתי לעוצמה אחת (החלשה ביותר) וגיליתי שעדיין חזק לי.

אחרי האופוריה שאני שומעת, אחרי ההתלהבות העצומה בעקבות הגילוי שאני שומעת, הגיעה תורה של העייפות הנוראית שכרוכה בהסתגלות לשתל. פתאום בבת אחת, אני מוצפת בים של גירויים שמיעתיים חדשים. קולות וצלילים שלא שמעתי קודם לכן, גם כאלה ששמעתי בעבר וחזרו לתמונה, והמוח צריך להיות בהיכון לקלוט ולפענח את כל אלה. והוא עדיין טירון…

פתאום אני שומעת רשרוש של שקיות, של בגדים, אנשים משרכים את רגליהם, דלתות נטרקות, תקתוקי המקלדת, ודיבורים….כמה דיבורים!… לאינסוף!!!!

דומה שכל העולם רעש אחד גדול.

יש רגעים שזה משמח אותי מאוד. וואהו! אני יכולה לשמוע את כל אלה!

ויש רגעים שאני פתאום שואלת את עצמי: מה אני צריכה את כל הרעש הזה?… כל כך מתיש שזה עלול אפילו להטריף את הדעת!

וישנו הקטע המוזר הזה, שעדיין לא ברור לי. בזמנים מסוימים במהלך היום, פתאום אני מרגישה כאילו מישהו תקע לי טרנזיסטור בראש… שומעת חדשות גל"צ, מוזיקה, הכל הולך, מבלי שבכלל ביקשתי… וזה לא מרפה. ואז אני שולחת יד מידי פעם ליחידת הראש, ומנתקת אותה, לעשות OFF לטרנזיסטור הזה…

הלו גילה? (נציגת החברה "אדוונס ביוניקס", יצרנית השתל שלי), תגידי, זה כלול בחבילה?….

יש עוד משהו שאני צריכה לדעת?… רדיוהד משוגע שכזה… אני כולה ביקשתי כרטיס טיסה לקאריביים…טרנזיסטור זה מזכיר לי מתנה לבר-מצווה של פעם… כבר לא IN.. ואגב, גילה, ברצינות, העלית את ההצעה לחברה שלי להגריל כרטיס לקאריביים בין המושתלים?… נו? אני עדיין מחכה לקרדיט על הרעיון… בחייאת איתך שאני רצינית!

והקולות של האנשים..זה הנקודה הכי מרכזית בעניין ההסתגלות. הבנת דיבור היא הכי קשה לי כרגע. דווקא רעשים מיותרים שומעים נפלא. מכוניות שקורעות את הכביש וגם את האוזניים…, מגירות וארונות שנטרקים, מכונת כביסה על שלל תוכניותיה, ועוד…אבל קולות של אנשים? שומעת אותם מדברים מאחורי, סביבי, ואפילו הצלחתי לשמוע מחדר שינה שמדברים בסלון, אבל להבין מה נאמר? נאדה!

אני צריכה להסתכל בפני האנשים כדי להבין את מה שאומרים. פה ושם מתחילה לנצנץ מילה מובנת בלי לקרוא שפתיים. ואילו בבדיקת שמיעה ובאימון שמיעה במרכז ההשתלה שעברתי השבוע שמעתי והבנתי כמעט הכל נפלא! מילים בודדות, משפטים קצרים, כמעט הכל! הצוות היה המום ואמרו לי: "מדהימה את!", כוכבת ממש! ובשטח, אהה, סיפור אחר לגמרי! …..

מתחילה להבין על מה דיברו איתי – צריך זמן וסבלנות כדי להתרגל, כדי ללמוד לשמוע עם השתל.

זה תהליך ארוך ודינמי מאוד. ההתחלה אצלי יפה מאוד לכל הדעות. ובכל זאת.. תחילת הדרך!

אז אני צריכה להכריז על גיוס חובה ולהפעיל את הבקו"ם.

עכשיו התחלתי להבין על מה דיברו איתי כל הזמן…. בוקר טוב ומזל טוב אחותי!

אז התחלתי להזיז ת'תחת!

ביקשתי מהאיש שלי שימצא לי דיסק שירים עבריים של זמרת "ששומעים את הקול שלה ברור", ושיש לו גם חוברת שירים כתובה. שלף לי את הדיסק "ים" של אתי אנקרי. הקשבתי איזה חמש פעמים לשיר הראשון שלה "ים". ולאט לאט, בכל פעם שאני שומעת את השיר, אני מבינה עוד קצת. וגם שמה לב, שנורא תלוי באיזה מצב אני נמצאת בזמן ההאזנה. אם עייפה ודעתי מוסחת, אז ההבנה לא משהו.. אבל אם ערנית ומרוכזת, ויש שקט מסביב, ואני לבד, פותחת את כל הערוצים והאלקטרודות לקלוט – אז אני ממש יכולה לשמוע לא רע!

"והים מכה את גליו

והים עד אליו

הים

מכה את גליו

והים

עד אליו"….

עד לשתל שלי!

קול יפה יש לה לאתי אנקרי, וגליו עד אלי!

"…לפעמים הסירה

לאופק חומדת.."

ואני חושבת לי איך אני חומדת לאופק, ליום שבו אוכל לשמוע את השיר הזה מילה במילה, זורם ככה..

וישנו הים.. ים של צלילים וקולות מסביבי ואני רק יצאתי למסע, …

"וסירה בליבה

עולה ויורדת"…

…"לאופק חומדת"…

תגובות

פורסם ב- ,