שתל ראשון – 29.9.2008

פורסם על-ידי איריס סיניגליה בתאריך .

שנהיה לראש ולא לזנב. חשבתי על זה. איך זה מתכוונן אליי.

בימים האחרונים קצת איבדתי את הראש ונהייתי לזנב. מזדנבת אחרי עצמי.

חלק ממני רץ קדימה, מתלהב מפלאי השתל. חלק אחר נבהל קצת, יו כמה שומעת!, המון דברים חדשים שלא שמעתי מעולם, חשיפה מוגברת לעולם של צלילים וקולות חדשים. גילוי אמריקה. קולומבוס.

הייתה לי בילדותי מורה לפסנתר בשם דודה אוליבטי. כל הילדים בקיבוץ עברו דרכה. "חינוך מוזיקלי", קצת תרבות, ככה סברו, לא יזיק לדרדקים. והדודה הייתה מרביצה בנו את משנתה במרץ רב. נחושה להחדיר את תרבות המערב ללבנטינים הבורים. כאשר הייתה נרגשת או עצבנית, היתה צועקת: "כריסטופר קולומבוס!"

פתאום נזכרתי בה ובכריסטופר קולומבוס הזה שלה. עד היום לא נהיר לי האם באמת קלטה שאני לקוית שמיעה… היא מעולם לא הרפתה ממני. אולי דווקא בגלל שלא שמעתי רצתה יותר מכולם ללמד אותי לנגן בפסנתר. דווקא אהבתי לבוא אליה, לא בטוחה כל כך שבגלל הפסנתר אלא בגלל השוקולדים המיוחדים שהחזיקה במקרר שלה ואשר כיבדה בהם בתום כל שיעור, בגלל האווירה השונה שאפפה אותה. היא היתה גברת איטלקיה זקנה ששכלה בנסיבות טראגיות את בעלה ובנה. אריסטוקרטית כזו. כולה הדרת כבוד. חשתי כלפיה יראה. בדירתה הצנועה לא היו אלה מיטה, כוננית ספרים, כיסא או שניים, מקרר ופסנתר. והיה אותו ריח מיוחד של הספרים העתיקים שעמדו על כוננית הספרים שלה. היא הייתה אניגמה בעיניי. בולטת בשונותה על רקע החברה הקיבוצית שחיה בשוליה. בדמיוני הרצתי תמיד סיפורים על הגברת המסתורית. היא כל כך רצתה שאלמד לפרוט על הפסנתר ולא חדלה מלנסות ללמדני עד שאפילו אני טיפחתי חלום כמוס להפוך לנגנית פסנתר מהוללת ולהופיע במיטב אולמות אירופה הקלאסית…

אלא שבחלוף הזמן, למרות סיפוריה על בטהובן שהיה מוזיקאי מחונן אף על פי חירשותו, הבנתי שהחלום הזה לא בשבילי. הנעימות המופלאות שעלו מפסנתרה כאשר ניגנה עליו בעיניים עצומות היו מחדירים בי הרגשה מלנכולית. היה לי דחף לפרוץ החוצה מביתה אל מרחבי הדשא הירוקים ולחגוג את ילדותי בדהירה פרועה על אופניי.

צלילי פסנתרה לצד צלילים רבים אחרים ששמעתי בילדותי, הלכו ודעכו ככל שהתבגרתי עד שנעלמו כליל מנוף שמיעתי בשנים האחרונות. ואילו עכשיו, הם לאט לאט מתחילים לחזור אליו, נשמעים אחרת ממה שזכור לי. חלקם עמומים יותר, חלקם חדים יותר, ולצידם מופיעים המון צלילים חדשים שלא הכרתי בכלל, שלא ידעתי אפילו על קיומם.

זה הלם.

המוח שלי מוצף בכל כך הרבה מידע חדש בבת אחת. ואני מנסה לעכל.

כריסטופר קולומבוס… אתה גילית את אמריקה, ואני מגלה את השמיעה!

לחיי העולם החדש!

תגובות

פורסם ב- ,