שתל ראשון – 6.4.2008

פורסם על-ידי בתאריך .

שמונה ועשרים בבוקר. אני עומדת בפתח "ממלכת הילדים" (מרכז רפואי שניידר). פסלי חד-קרן צבעוניים בתנוחת צהלה מקבלים את פני במבואה, כמו אומרים לי:  "ברוכה הבאה אל ממלכת הילדים"…

אני עולה במעלית לקומה 6, לפגישה עם הפרופסור.

בדרך, אני חולפת על פני ילדים קרחים, מחוברים לאינפוזיות, בוכים, על כיסאות גלגלים….

קשה לי לראות, קשה לי להסתכל, אני מתכנסת פנימה לתוך הקונכיה שלי. נאנחת לרווחה כאשר מתיישבת בחדר ההמתנה לפרופסור.

בזמן שאני ממתינה, קופצות לי מילים שונות בראש כמו היו כדורי מספרים במכונת הלוטו: שתל קוכליארי, ניתוח, זמן המתנה, שיקום, הרדמה מלאה, התאמה לשתל, בדיקות, מועמדת לשתל, דיסקרימינציה….

הלו?!?

"תגידי בננה" – "יא ג'ננה!",

הלו?!?

מה עובר עלייך?.. את בסדר?..

המילים.. הן קוראות לי לסדר. אנחנו הולכות להיות חלק משגרת החיים שלך בקרוב מותק. תתחילי להפנים, טוב?.

טוב, טוב, אני אומרת. רדו ממני. תנו לי את הזמן שלי!

אני שולפת מהתיק שלי פרוסת עוגת גזר שהכנתי אתמול. ריבוע של כל טוב.

בדקות הבאות החיך עסוק בתענוג הכתום משובץ האגוזים.

רק נפנוף יד מזוית העין מפריע את פעולת ההסחה.

זהו הפרופסור. קורא לי למשרדו.

אז זהו-זה, מתחילים!

אני מזניקה את עצמי מהכורסה למשמע ירית פתיחה דמיונית ואצה לעברו. כמעט משתטחת בדרך, כאשר בחור משועמם מחליט לפרוש רגליו קדימה לרווחה.

הפרופסור מקדם את פני במאור פנים ובחיוך.

טעיתי בכתובת?… מציצה שוב על התג שלו. לא, אין כאן טעות. זה הוא.

אני מתיישבת על הכיסא מולו והדריכות מתפוגגת במקצת.

הפרופסור מתחיל לדבר. סימולטנית, עירית ענבי מענטזת ומכריזה בקולי קולות על ששת הכדורים הזוכים: שיחת היכרות, למה שתל, סיכונים וסיכויים, הערכת מצב, בדיקות התאמה, ואחרון חביב: מועמדת מתאימה לשתל!

הפרופסור לוחץ יד, מאחל בהצלחה. ניפגש שוב בסיום הבדיקות.

אני מודה לפרופסור הנכבד ומאחלת לו יום נעים.

בדרך החוצה, אני מהרהרת בפגישה הראשונה שהיתה לי עם רופא הנשים בהריון הראשון שלי. זה הלך בערך אותו דבר, רק ששם "זה" כבר היה בתוכי, ופה, "זה" הולך להיות בתוכי.

הם שניהם היו נחמדים. ההסברים היו ענייניים, ובכל זאת.. שניהם זרקו אותי למים!

רגע, אני מוכנהלזה??…

"גברת, קומה למטה, בדיקת דיסקרימינציה"…

תודה, אני אומרת למזכירה, את ממש נחמדה!

אני ממהרת לבדיקת שמיעה. פששש, איזו יעילות.. רגע.. זה לא מהר מידי?

א-א-ה-ו-!! אני רואה בעיני רוחי את עצמי סטייל ג'ין של טרזן מניפה את עצמה מעל נהר שורץ תנינים בעזרת שרך גמיש..

יהיה בסדר, אני מרגיעה את עצמי. יש עוד עוגת גזר בתיק…

בחדר ההמתנה של המכון לבדיקות שמיעה, אני מכלה את התענוג הכתום משובץ האגוזים שלי.

ברגעים הבאים אני מוצאת את עצמי בחדר האטום, מנסה לפצח אגוזים מסוג אחר..

בסיום הבדיקה, יוצאת הקלינאית ומבשרת שאין לי מספיק יכולת שמיעתית כדי לבצע את הבדיקה.

זה טוב או רע? אני שואלת את עצמי ולאחר מכן את הקלינאית, מחפשת בעיניה את התשובה האמיתית.

זה לא טוב ולא רע, זה מה שיש… עונה לי.

טוב.. עם זה אני נשלחת הביתה.מבטיחה לעצמי שבפעם הבאה אני חוזרת עם עוגת דבש,

כדי לרכך מכה אפשרית.

למי ששרד את תלאות המקצה הראשון של הבלוג שלי, ומתכוון להמשיך הלאה – מובטח לו להנות בפוסט הבא מסוד התענוג הכתום משובץ האגוזים שלי (לצערי, מדובר במתכון בלבד, עד שימצאו דרך להמחיש)…

להתראות בפוסט הבא!

תגובות

פורסם ב-