שחור ולבן וצבעים, מתנה של שמיעה

פורסם על-ידי איריס סיניגליה בתאריך .
IMG_02581

 

 

 

 

 

 

הכול היה שחור.

לא הבנתי למה זה קורה.

ואז פקחתי את עיניי לרווחה.

הכול היה לבן: התקרה, הקירות, המיטה,

התרבוש הענק שהיה על ראשי.

הבנתי.

בחטף נרדמתי שש שעות קודם לכן.

שיניתי סטטוס לנצח.

מושתלת.

לא ידעתי אז, לא יכולתי לדעת –

שאכן, החיים אינם שחור לבן.

הם לעולם לא יהיו.

הם מלאים בגוונים של אפורים.

יש מדי פעם גם גוונים ורודים.

אך השמיעה שלי הפכה מ"שחורה" –

להרבה יותר "לבנה".

היא קיבלה אור חדש.

גם החיים שלי, מילים ומוסיקה.

 

יותר משלוש שנים אחרי.

תחושה של משיכה מוזרה באוזן.

שוב ראיתי משחור ללבן.

שוב מושתלת.

פעם שנייה, אוזן שנייה.

באמונה בפעם השנייה.

בידיעה של הדבר.

שמים ראיתי בחטף צלולים מעל ראשי.

עננים לבנים קטנים שטו בהם.

צילמתי בזיכרוני.

לנצח.

זכיתי שוב לשמיעה בהירה.

הענקתי לעצמי מתנה כפולה.

למען החיים, פשוט כך.

חיים חדשים.

חיים שמאפשרים להתגבר ולהתבגר.

חיים שנותנים צליל וקול, הבנה והקשבה.

חיים שיש בהם מכל הצבעים.

הרבה מהם בהירים.

הלוואי שלתמיד.

כי אין כמו שמיעה.

לא מושלמת ככל שתהיה.

היא מהדברים היפים בתבל.

היא שלי.

היא למעני.

היא אתי.

היא חלק ממני.

כל יום ויום מחדש, בברכה ובהודיה.

 

 

והיום, 27 באפריל 2012, מלאו שנתיים לאחד הרגעים המכוננים בחיי.

זה קרה בעשר בבוקר, טלפון ממרכז ההשתלה:

"ליריתי, יש אישור!"

זה היה האישור לו חיכינו, אישור לשתל השני.

פערתי פי הלוך וחזור ללא כל קול.

"את בסדר? רוצה לחשוב מה הלאה?"

"עם פחד לא עושים שמיעה….. לרוץ על זה!"

שמעתי רעש של מנועים, הייתי על מסלול המראה.

האישור ממגדל הפיקוח הגיע מהר מאוד.

פחות מחודש אחרי כן, התעוררתי בחדר התאוששות.

זו הייתה ראשית הדרך במסלול לשיקום שמיעתי שני.

מסלול שהצליח לא פחות מהראשון.

מסלול כדאי, הכי כדאי בעולם.

מסלול שאפשר לשמוע.

שמאפשר לשמוע.

ולהבין.

וליהנות.

 

תגובות

פורסם ב- ,