פרק א': איך החל הכל בכלל?

פורסם על-ידי איריס סיניגליה בתאריך .

מאי 2005

הכל מתחיל במשפט אחד מכריע, קרוב לחמש שנים אחורה מן היום בו אני מעלה שוב את הדברים הכתובים כאן.

ישבתי מול ר. אודיולוגית המנהלת מכון להתאמת מכשירי שמיעה, אחרי שהחזרתי לה עוד מכשיר שמיעה אחרי תקופת ניסיון. זה היה עוד ניסיון כושל להשיג איזה שהוא שיפור פלאי כלשהוא בשמיעתי הירודה מאוד. מה עכשיו?

ואז היא אומרת:

את לא תוותרי, את תגיעי להשתלה קוכליארית!

מה???

נפלת מהירח??

הרגשתי שהרעם נופל עלי ביום בהיר של אביב, מאי 2005.

רגע, אבל רק למי שלא יכול להשתמש במכשירי שמיעה, לא? אני תוהה.

היא מסבירה, אבל רק אחרי זמן אני אקלוט את הדברים: השתל מיועד גם לאותם אנשים בעלי ירידה חמורה עד עמוקה בשמיעה, שמשתמשים אמנם במכשירי שמיעה, אך אינם מפיקים מהם די תועלת לתקשורת מכל הבחינות.

זו לא קופסה כזו על החזה או על המותניים? אני ממשיכה לשאול.  ממש לא, היא מסבירה פרט שלא ידעתי אז, היום המעבדים החיצוניים הם דמויי מכשיר שמיעה, רק קצת יותר גדולים, בגלל הסוללות.

אז לא תהיה לי בעיה למדוד בגדים, הא? אני חושבת ושואלת עוד: אבל איזו אוזן יכולים לנתח לי?

את האוזן הימנית שלך, שהיא מאוד חלשה, שבה אין כמעט תפקוד של שמיעה, בוודאי לא הבנת דיבור משמעותית,  היא ממשיכה.

מה, לנתח?? רגע…..לא?..

ואני תמיד קיוויתי שאשיג שיפור משמעותי דווקא בראייתי הפגועה. מספרית משקפיים אדירה שכמותי,  על שיפור שמיעתי לא חשבתי אפילו…יש?

ואז י' היקר שלי בנייד:

מה קורה לך, את יורדת? אני חונה במקום אסור….

תגובות

פורסם ב- ,