פרק ו': ממתינים לניתוח השתל

פורסם על-ידי איריס סיניגליה בתאריך .

08/11/06

אני מגיעה למכון האודיולוגי ב"שניידר" להערכה אודיולוגית אצל קלינאיות התקשורת טלי ועולא. בסיום אני שואלת, מה התוצאות שלי? עולא רומזת: עם שתל הן יהיו יותר טובות….

כאן שוב מגיעים ימי המתנה לפגישה החשובה עם פרופסור אטיאס, מנהל המכון האודיולוגי כדי לסגור את כל הפרטים והם חולפים באיטיות רבה כל כך. בשיחת טלפון לשם מסתבר לי שהפרופסור נמצא רחוק באוסטרליה, והניתוח נראה לי רחוק כמו הנצח… מתי???

07/12/06

סוף סוף אנו מגיעים, י' היקר ואני שוב ל"שניידר", שם מקבל את פנינו אדם נעים סבר וידידותי, פרופסור יוסי אטיאס, ומתחיל לפתוח לפנינו מזוודה של אחת מחברות השתלים, ובה דגם של הפלא הטכנולוגי הזה.

פרופסור, אני במתח קשה מנשוא ופשוט 'חותכת', בחרתי כבר…. ביני לבין י' היקר התנהל דיון שארך כמה שבועות בנושא השתל אותו אבחר. אני נטיתי לבחירה בחברה מסויימת, הוא נטה לבחירה בחברה אחרת, עד שאמרתי לו: בוא נעשה כל אחד מאיתנו שתל אחר ויהיה שלום ביית… (להזכיר כי י' היקר שמיעתו נורמלית…)

הפרופסור שמח, חסכתי לו עבודה… אני חותמת על הטופס המתאים, בוחרת צבע חום למעבד השתל, שיא האופנה באותו החורף, והיד רועדת לי.

ואז הוא פותח ספר ואומר: הניתוח שלך ב – 24 לחודש….

באותו רגע אבד לי הריכוז לחלוטין, לא הייתי שם… 17 יום קדימה??

קופצים למים!

לאמא שלי אני צועקת בנייד באמצע הרחוב: יש ניתוח ב – 24!! תודיעי למיכל, החברה שלך, אחות בחדרי הניתוח שם, שהבטיחה לך לשמור עלי…

14/12/06

שוב אנו ב"שניידר", ממתינים לד"ר איל רווה, הרופא המנתח, הכנות טרם ניתוח. עובר פרופסור אטיאס בצעדיו הזריזים תמיד, השפן של אנרג'ייזר, ונעצר ליד אישה העומדת לצידי בתור.

מה שלומך, ומה קרה? הוא שואל והיא מספרת. תכירי, הוא מציג אותה, היא עברה את הניתוח לפני חודשיים בדיוק וזו, הוא מצביע עלי, עומדת לעבור את הניתוח בקרוב. צעדיו נעלמים ואנו פותחות בשיחה.

מסתבר שהיא הייתה מועמדת לשתל כבר לפני שנתיים, אך לא יכלה לעמוד בהוצאה הכלכלית הכבדה שנדרשה אז. פרופסור אטיאס הבטיח לה: אנחנו נלחמים להכללת שתל השבלול בסל הבריאות. כשיהיו תוצאות, אנחנו נדבר שוב. השתל אכן הוכנס לסל הבריאות במימון מלא ב – 20/09/06 ומייד אחרי כן הגיע הטלפון המיוחל, הוא לא שכח, ותוך חודש היא נכנסה לניתוח.

ואיך היום? בהחלט יש שיפור, אני מצליחה להבין את נכדי הפעוטים ויכולה לתקשר אתם, מה שהתקשיתי מאוד לפני הניתוח, היא אומרת.

איזה יופי!

21/12/06

היום אני שוב בדרך ל"שניידר", סידור נוסף אחרון לפני הניתוח, שרק יומיים קודם לכן נודע לי שעבר ל – 25 לחודש במקום ה – 24. אני קמה באותו בוקר עם גירוי בגרון.

מה, שאני אחלה, חום, נזלת?? אין מצב שיידחה ניתוח, אין מצב בעולם לזה, אני עוסקת בשכנוע עצמי אינטנסיבי, הכי אינטנסיבי שעשיתי בימי חיי, שיימשך ארבעה ימים רצופים.

בינתים מתוך ערפל ה"זומבי" בו אני שרוייה, מופיע לו פרופסור אטיאס: יופי שאני רואה אותך, הגיע אתמול האישור שלך למימון מלא בסל הבריאות…

תודה, תודה, תודה!!!!

24/12/06

ערב ניתוח, אנשים אומרים שאני נראית רגועה, אני שלמה באופן מלא עם ההחלטה החשובה הזו, העובדה הזו תעזור לי אחר כך בתהליך ההחלמה.

טלפון אחרון ל"שניידר" , צום מחצות הלילה, מיים בלבד מותר עד חמש בבוקר.

וכך כתבתי ב"צפונט", פורום על שמיעה ושתל, באותו הלילה, בשעה 22:17:

ארזתי תיק לבית חולים ומה בתיק הזה?

קצת לבנים להחלפה, תיק רחצה קטן (זה רק 3-4 ימים, נכון??), ספר לקריאה, טלפון נייד בשביל אהובי ואוהבי..

מכשיר שמיעה לאוזן ימין לא צריך, נכון??

שלום לך, לא אזדקק לך עוד, מצטערת שהייתה לך לקוחה אדישה כל כך.

עוד 12 שעות אני כבר אישן לי, בנחת אני מקווה, ו…

מה, אני אהיה מושתלת קוכליארית (אז השתמשתי בביטוי הלועזי – ל.ש.ש.)??

זה נכון??

אני אתעורר, בשלום אני מקווה, ואבין שהשתנה משהו לנצח???

לילה אחרון לפני, ואני דווקא נרדמת די בקלות. בשלוש ורבע לפנות בוקר אני קמה לכוס מיים אחרונה ויודעת שאני בדרך לשם, עניין של עוד כמה שעות בלבד.

תגובות

פורסם ב- ,