שי ברקול

פורסם על-ידי איריס סיניגליה בתאריך .
שי ברקול‬

בן 32. מושתל "נפטון" של חברת אדוונס ביוניקס (1.5.2012)

30.4.2012 – יומיים לפני ניתוח שתל השבלול שלי!

שלום  שמי שי ברקול.  אני בן 32, נשוי לאישה שומעת+2 בנות, עובד בתחום הנדל"ן . מאז שאני זוכר את עצמי הייתי שוכח שיש לי מכשיר שמיעה כי שאתה גודל בחברה שומעת אתה מפתח תקשורת זהה לשומעים עד כדי כך שהייתי הולך לבריכה ובאמצע הקפיצה למים הייתי נזכר שאני "שומע"!! והופ הלכו להם המכשירים (קרה לי פעמיים). תמיד בתור ילד שאלתי את הרופא א.א.ג לגבי ניתוח עתידי שיפטור אותי ממכשירי שמיעה אך תמיד שמעתי אותו אומר לא כרגע…לא כרגע…והנה הגיע היום המיוחל.

הסיפור שלי מתחיל ככה שבעית השמיעה שלי התגלתה כשהייתי בן שנה וחצי. אימא שלי לקחה אותי לרופא ואמרה שאינני מגיב לסביבה, הרופא ציין שאני  שומע  ואין שום בעיה. אבל עם הזמן היא הרגישה שאני לא מתייחס לסביבה ברמה הנורמלית. וככה התחילו בדיקות, מיח"א, שמע וקלינאית תקשורת. בבדיקות גילו שיש לי ירידה של 35 דציבל בשתי האוזניים והמליצו להתחיל להרכיב מכשירי שמיעה על מנת לפתח דיבור תקין . יש לי עוד אחות גדולה ממני שגם היא סובלת מבעיות שמיעה לכן הקושי היה כפול. אבל אימא כמו אימא, לא וויתרה וכל יום הייתה לוקחת אותנו למכוני דיבור ובדיקות שמיעה על מנת שנוכל להיות "רגילים" ולהשתלב בחברה. כשהגעתי לגיל  3 הירידה כבר הייתה 55 דציבל וכבר אמרו לה "הילד לא שומע ויהיה לו קשה להשתלב בחברה השומעת". אבל היא התעקשה ובסוף שלחו אותי לגן רגיל. ככה היה גם עם בית ספר והשמיעה כבר הגיעה ל- 75 דציבל ושוב אותה מלחמה מול הגורמים בחינוך אשר התעקשו על חינוך מיוחד!. כשהגעתי לתיכון, המשכתי לפנימית הכפר הירוק שקיבלה אותי מצוין והשתלבתי שם נהדר. התמיכה הייתה גדולה בלימודים ובחיי החברה עצמם, אף פעם לא ראו אותי בתור נער עם מגבלה ותמיד תמכו בי.  אני לא עשיתי צבא, שיחררו אותי בגלל בעיות שמיעה. באותה תקופה היו מגבלות רבות בצבא ולא קיבלו כל אחד. המשכתי הלאה. הלכתי ללמוד עיצוב וגרפיקה במכללה ותוך כדי הגעתי לעבודה בתחום. כשהגעתי לגיל 27 כבר התחלתי להרגיש שהשמיעה שלי כבר לא כמו פעם ואני מפספס המון, עם הלקוחות. היה לי קשה לתקשר בטלפון והייתי מקבל עזרה, עשיתי בדיקות והתברר שירדה לי השמיעה ל-90 דציבל ויחד איתה הידרדרה גם הבנת הדיבור. התחלתי לשמוע קשקושים וכאילו מדברים איתי בשפה שונה, אנשים היו מדברים לידי ואני מנסה בכל כוחי להבין!! אבל לא מצליח, וזה התחיל להקשות עליי בחיי היום יום ובעבודה בפרט. כבר היה לי קשה להתאמץ , הבזבוז של האנרגיות שלנסות להבין  מול הסביבה הוא קשה מאוד .

כיום בגיל  30 נכנסתי לעסק המשפחתי בנדל"ן השמיעה שלי הגיעה ל110-100  דציבל. הלכתי לקנות זוג מכשירי שמיעה חדשים, שהקלינאית שיחקה עם המיפוי אמרתי לה יותר "חזק והיא אמרה לי תשמע שי ,זה הכי חזק שיש …." ומפה היא המליצה לי ללכת על שתל וציינה שהיא חושבת שזה הכי טוב בשבילי כרגע. שהתחלתי עם הבדיקות לשתל חשבתי …בטח ייקח עוד כמה שנים עד שיאשרו לי…הרי אני שומע! אז מה הלחץ? ופתאום אחרי כמה פגישות …אני מקבל זימון לניתוח!  התחלתי להיות בלחץ , וואו מה כל כך מהר?! רגע אולי זו טעות , אני נראה לי שומע! התחילו הבדיקות שלי מול  עצמי ,התחלתי להשוות מול אנשים אחרים את השמיעה שלי. הניתוח מתקרב ….עוד שבוע! מה לעשות לבטל או לא…הרגשתי שהמצב רוח שלי יורד ויש לי חשק לבטל, אבל נהיה לי קונפליקט עם עצמי שאומר לי "שי אתה משלה את עצמך…אתה לא שומע! "(אני רוצה לציין כחבר בפייס בוק של המושתלים ,החברים מדהימים והם אלו שהרימו לי את המצב רוח ועודדו אותי וזה חשוב מאוד כחלק מהחוויה של ההשתלה!). עכשיו נשארו לי יומיים להגיע לבית החולים ולעבור את השינוי החדש ואולי לקבל אוזן חדשה שתכניס אותי לעולם חדש של שמיעה!….אגב הפעם אני לא אפחד לקפוץ לבריכה אני הולך על בטוח… נפטון! מכשיר שעמיד במים . סוף סוף ….

יום הניתוח

המתח היה בשיאו ,פחדתי מהלא נודע של היום שבו אשמע . הגעתי לחדר ניתוח. שאלו אותי מה מספר תעודת הזהות שלי.. התחלתי לספור …ופתאום התעוררתי והרופאה שאלה אותי הכל בסדר?. שאלתי מתי מתחילים?…היא צחקה ואמרה שכבר סיימנו! הניתוח עבר בשלום והכל בסדר!.

יום החיבור

אחרי חודש של כאבים וסחרחורות  הגעתי למיפוי הראשון. הייתי  במתח רב לקראת החיבור. במיפוי הראשון שמעתי את הקולות בצורה משונה וכאילו הם בתוך הראש…התחלתי לצחוק כי הנקישות נשמעו לי בצורה בלתי רגילה. כשיצאתי החוצה לא הפסקתי לשמוע את הציפורים מצייצות…עד שיום אחד זרקתי עליהם עיתון מרוב שהשתגעתי מהציוצים שלהם. אבל היה כייף לחוות את השמיעה במלואה מכל הכיוונים.

מיפוי שני היה יותר טוב והרגשתי שאני כבר מתרומם למעלה עם השמיעה, התחלתי להבין מילים ואנשים משוחחים, הקולות עדיין נשמעו מתכתיים אבל זה לא הפריע לי.

מיפוי שלישי היה ממש מצוין. הרגשתי שהוא ממש טוב. התחלתי לשוחח בטלפון כשאני  מרכיב שתל מחובר לדיבורית ומכשיר שמיעה בצד הלא מושתל. הבנת מילים מעולם לא היתה ברורה כל כך כמו עכשיו! כייף  אמיתי ! החיים השתנו , התקשורת עם האישה והילדות הפכה להיות שיחה קלילה ונעימה בלי ה-מהממהמהמה המעצבן!. תמיד חשבתי שאני שומע היטב, מתברר שלא שמעתי כלום!

מיפוי רביעי – עליתי מדרגה. כיום אני מדבר עם השתל לבד בנייד בלי מכשיר  שמיעה בצד שני וגם בלי מצב T. לפעמים קורה לי שאני יוצא מהבית ושוכח את מכשיר השמיעה. מרוב שהשמיעה עם השתל טובה, אני לא חש בחסרונו של מכשיר השמיעה .

וזה נשמע כך כך נהדר וחזק ,אני מאושר. התפקוד בעבודה טוב יותר , החיים והביטחון השתנו! לפני מיפוי 4  עשו לי בדיקת שמיעה ,שאלו אותי לפחות 40 מילים ב2 דקות במהירות …יודעים מה? פספסתי מילה אחת! ולמה? כי לא הפסקתי לצחוק …כל כך היה ברור ומובן שהייתי בשוק אייך אני שומע!. האמת אני כבר מחכה למיפוי 5 שאותו אני אקבע. מתי ? כבר יכול עכשיו ,כי אני מרגיש שאחרי יומיים המח רוצה עוד ועוד לשמוע ואף יותר….

תגובות

פורסם ב- ,