שבלול הפלאים: ההמצאה שמאפשרת לחירשים מלידה לשמוע

פורסם על-ידי איריס סיניגליה בתאריך .

מאת מעיין כפיר, אתר הידברות, חמישי כ"ח אדר התשע"ה, 19.3.2015

תשכחו מכל מה שידעתם על חירשות: שתל השבלול שינה את עולם לקויות השמיעה כשאְפשר לאנשים שמעולם לא שמעו – להתחיל לשמוע, ולשמוע טוב. הדס, חירשת מלידה: "אין מה להשוות בין מכשיר שמיעה לבין שתל. היום אני שומעת את עצמי".

גם אתם ראיתם את הסרטון המרגש בפייסבוק, עם התינוק שמתחיל לשמוע לראשונה אחרי התקנת מכשיר שמיעה מתאים? יש אנשים שעבורם עובדות כאלה הן לא חלק מסרט – הן מציאות החיים. כזה הוא, למשל, יוני בן השמונה. הוא מדבר בשטף, שומע את ההורים שלי משוחחים במטבח וטס לשם כדי לתרום את תרומתו לשיחה, מדבר בטלפון עם חבריו ואפילו אוהב לשיר. ועם כל זאת – יוני הוא חירש מלידה.

בעבר, האלטרנטיבות שעמדו בפני ילדים עם אובדן שמיעה משמעותי היו מצומצמות: קריאת שפתיים, הסתייעות במכשיר שמיעה, ולמידת שפת הסימנים, שפה עשירה בפני עצמה אבל כזו המאפשרת תקשורת בעיקר עם לקויי שמיעה אחרים. היום, תינוקות שנולדים עם חרשות יכולים להתפתח כמעט בקצב רגיל בזכותה של המצאה חדשה יחסית: שתל השבלול.

השמיעה היא תהליך פיזיולוגי מורכב המתרחש באברי האוזן השונים, במסילות השמע ובמרכזי השמיעה שבמוח. התהליך מתחיל באיסוף קולות מהעולם החיצון והעברתם אל עור התוף והאוזן התיכונה. משם מועברים הצלילים אל תאי השערה שבשבלול האוזן, ואז, בעזרת העברת אות חשמלי אל עצב השמיעה שבמוח-  הקול מתורגם לכדי חווית שמיעה בעלת משמעות.

ליקויים בשמיעה מחולקים לשני סוגים: ליקוי שמיעה הולכתי – פגיעה בתהליך איסוף הצליל בגלל חבלה באוזן, דלקת באוזן התיכונה, נקב בעור התוף, וכדומה, וליקוי שמיעה עצבי-תחושתי – פגיעה בשבלול, בתאי השערה, בעצב השמע או במסילות העצביות המוליכות מעצב השמע אל המוח. ליקוי שמיעה עצבי-תחושתי, שממנו סובלים רוב בעלי לקות שמיעה רצינית, יכול לנבוע משלל גורמים. בין הגורמים הללו נמנים מומים גנטיים, מחלות ויראליות שונות כמו חזרת, חבלות בגולגולת, חשיפה לרעש מוגזם ועוד.

 הישג גדול לרפואה

עד לא מזמן, ליקוי שמיעה עצבי-תחושתי נחשב למצב רפואי נטול פתרון. אבל ההמצאה המהפכנית של שתל השבלול הביאה לכך שגם אנשים שנולדים עם אפס שמיעה יכולים להתחיל לשמוע. למעשה, זהו המקרה היחיד בה הצליחה הרפואה המודרנית לשחזר בהצלחה את אחד החושים בקרב אנשים שנולדו כשהם נעדרים לחלוטין את החוש הזה.

מהו, בעצם, שתל השבלול? הוא מורכב מאלקטרודה סלילית המושתלת בניתוח באוזן הפנימית, ומחלק חיצוני הכולל מעבד דיבור, מיקרופון ומשדר. השתל מאפשר למטופל לשמוע על ידי גירוי חשמלי ישיר לסיבי עצב השמע.

לא כל הסובלים מליקוי שמיעה עצבי-תחושתי יחוו אותו שיפור בעקבות ניתוח שתל שבלול. יוני, הילד עליו סיפרנו בתחילת הכתבה, הוא בר מזל. כשנולד לפני עשר שנים, טכנולוגית שתלי השבלול כבר הייתה קיימת ומוכרת. הוא נותח בגיל שנה, ומיד כשהחלים מהניתוח החל בטיפולים אינטנסיביים אצל קלינאית תקשורת. כתוצאה מכך, הוא התחיל לדבר בשטף באיחור סביר בלבד, ורוב הזמן הסובבים אותו כלל לא זוכרים שהוא בעצם חירש. אבל במקרים אחרים, של מטופלים שקיבלו את שתל השבלול בגיל מאוחר יותר או לא נעזרו בקלינאי תקשורת, השיפור בשמיעה עדיין משמעותי – אבל פחות דרסטי.

 19

"השתל חולל מהפך בשמיעה שלי"

הדס, למשל, קיבלה את השתל שלה רק כשהייתה בת שמונה עשרה. "ההורים שלי הציעו שאעשה ניתוח שתל כשהייתי בת 12, אבל אז פחדתי מדי. בזמנו זה היה ניתוח יחסית נדיר, ולא רציתי להיות בין שפני הניסיון. העדפתי לחכות עם זה קצת. היום אני מתחרטת שלא עשיתי את הניתוח 6 שנים קודם, כי זה היה משנה לי את החיים. ככל שעוברים את הניתוח הזה יותר מוקדם, כך הפוטנציאל שלו לעזור גדול יותר".

החירשות של הדס התגלתה כשהייתה בת עשרה חודשים. היא הייתה תינוקת ערנית ומגיבה, ולכן הוריה סברו שהיא שומעת היטב. רק כשהייתה בת עשרה חודשים הם התחילו להבין שהדס אינה מגיבה לקולות, ולא מתחילה להשמיע הברות. "התאימו לי מכשירי שמיעה, אבל הם לא העבירו לי צלילים באופן חד וברור. אין מה להשוות בין איכות השמיעה עם מכשיר שמיעה ועם שתל. זה שמיים וארץ. עם מכשיר השמיעה הייתי שומעת כל מיני רעשים לא ברורים שלא הצלחתי לזהות – עם השתל אני מזהה כמעט כל קול. היו הרבה קולות שמעולם לא שמעתי דרך מכשיר השמיעה: למשל, עד שעברתי את הניתוח בגיל 18, מעולם לא שמעתי רעש של מים זורמים מהברז!  כך גם לגבי רעשים של נייר, שקית, צעדים, ציוצי ציפורים. גם בין האותיות ס, ש ו-צ לא יכולתי להבדיל. השתל חולל מהפך בשמיעה שלי'".

איך היתה תקופת ההסתגלות לשתל?

"זה לא היה פשוט. בהתחלה, בכל פעם כשהרכבתי את השתל הרגשתי כמין זרם חשמלי שעבר רק אחרי כמה שניות. גם הייתי צריכה ללכת כמעט שנתיים לקלינאית תקשורת כדי ללמוד איך לשפר את הדיבור ואיך לשמוע יותר טוב. זו היתה עבודה קשה שהצריכה הרבה סבלנות".

עד היום, הדס מתקשרת עם הסביבה בעזרת שילוב של שמיעה וקריאת שפתיים. "רק לשמוע לבד – למשל, לדבר בטלפון או להאזין לרדיו – זו משימה קשה מאד עבורי. אני צריכה את העזרה של קריאת שפתיים כדי להבין מה אומרים לי". אבל על אף ששיפור השמיעה אצלה לא היה דרסטי כפי שהוא אצל ילדים כמו יוני, היא אסירת תודה לשתל – על כל הדברים שהיא שומעת בזכותו, כולל את דבריה שלה. "בזכות השתל הדיבור שלי השתפר מאד, כי אני שומעת את עצמי מדברת ומנסה כל הזמן לתקן את עצמי ולהשתדל לדבר יותר ברור. עם מכשיר שמיעה, בקושי יכולתי לשמוע את עצמי".

יוני הקטן, שמשתלב בין חבריו כמו כל ילד סטנדרטי, מוציא מידי פעם את החלק החיצוני של השתל שלו, בעיקר כשהוריו נוזפים בו והוא מחפש דרך להתחמק מהנזיפה. אבל לא רק ילדים בני שמונה בוחרים להיות חירשים מידי פעם. הרבה מושתלי שבלול אוהבים את האופציה שניתנת להם להפסיק לשמוע מפעם לפעם, כשהעולם נהיה רועש מידי. "לפעמים כשאני בבית אני מוציאה את החלק החיצוני של השתל כשאני צריכה את השקט שלי", אומרת הדס. "אבל כשאני יוצאת מהבית – אני תמיד מוודאת שהשתל עובד כדי שאוכל לשמוע את העולם ולתקשר עם הסביבה בצורה הטובה ביותר שאני יכולה".

תגובות

פורסם ב-