קהילת שתל השבלול של AB ישראל

שתל שבלול למבוגרים: למי הוא מתאים, איך מתבצע התהליך ומה צפוי לאחר ההשתלה?

18/08/2026

זוג מבוגרים רוקד

מכשירי שמיעה יכולים לסייע למבוגרים רבים להתמודד עם ירידה בשמיעה ולשפר את היכולת לשמוע צלילים וקולות. עם זאת, ישנם מצבים שבהם גם מכשירי שמיעה מתקדמים אינם מספקים מענה מספק. האדם שומע שמדברים אליו, אך מתקשה להבין את המילים; שיחה במסעדה או בסביבה רועשת הופכת למאתגרת ומתישה, הצפייה בטלוויזיה מחייבת שימוש בכתוביות, ולעיתים הקושי בשמיעה אף מוביל לצמצום השיחות והמפגשים עם בני משפחה וחברים.

במצבים כאלה, ייתכן שכדאי לבדוק האם שתל שבלול (Cochlear Implant) יכול להתאים.

מהו שתל שבלול?

שתל שבלול הוא מערכת אלקטרונית שנועדה לסייע לאנשים עם ירידה חמורה עד עמוקה בשמיעה, כאשר מכשירי שמיעה אינם מאפשרים הבנה מספקת של דיבור. בניגוד למכשיר שמיעה, שמגביר את הצלילים, שתל השבלול עוקף את החלקים הפגועים באוזן הפנימית ומעביר גירוי חשמלי ישירות לעצב השמיעה.

המערכת כוללת שני חלקים מרכזיים:

  1. חלק פנימי (שתל), המוחדר בניתוח מתחת לעור ומחובר למערך אלקטרודות המוחדר לתוך השבלול.
  2. חלק חיצוני, הכולל מעבד צלילים ויחידת ראש. המעבד קולט צלילים מהסביבה, ממיר אותם לאותות חשמליים ומעביר אותם אל החלק הפנימי.

החלק הפנימי של השתל מוחדר לאוזן במהלך ניתוח. עם זאת, המערכת אינה מופעלת מיד, אלא רק לאחר תקופת החלמה, בהתאם להנחיות הצוות המטפל.

לאחר הפעלת השתל המוח נדרש להסתגל לאותות החשמליים החדשים וללמוד לפרש אותם כקולות ודיבור. לכן, התהליך כולל מיפויים והתאמות של השתל, לצד אימוני שמיעה ותרגול שמטרתם לסייע למוח להפיק את המרב מהמערכת.

התוצאות אינן זהות אצל כולם. שתל שבלול אינו משחזר שמיעה טבעית, אך עבור רבים מהמשתמשים הוא עשוי להביא לשיפור משמעותי בהבנת הדיבור, בתקשורת עם הסביבה ובתפקוד בחיי היומיום. מידת השיפור תלויה במגוון גורמים, ולכן חשוב להציב ציפיות ריאליות ולהתייחס לתהליך כאל מסע הדרגתי של הסתגלות ושיקום שמיעתי.

למי עשוי להתאים שתל שבלול?

שתל שבלול עשוי להתאים למבוגרים המתמודדים עם ירידת שמיעה חמורה עמוקה, כאשר שימוש במכשירי שמיעה שהותאמו באופן מקצועי אינו מאפשר הבנה מספקת של דיבור.

סימנים שעשויים להצדיק בדיקת התאמה לשתל שבלול

ישנם מספר מצבים שעשויים להעיד שכדאי להתייעץ עם איש מקצוע ולבדוק האם שתל שבלול יכול לסייע:

  • קושי משמעותי להבין את הנאמר, גם בשימוש במכשירי שמיעה.
  • הסתמכות רבה על קריאת שפתיים כדי להבין את הדיבור.
  • קושי לנהל או להבין שיחות טלפון.
  • קושי לעקוב אחר שיחות משפחתיות, מפגשים חברתיים או ישיבות בעבודה.
  • קושי ניכר בהבנת דיבור בסביבה רועשת, כמו מסעדות, אירועים ומפגשים חברתיים.
  • תחושה שמכשירי השמיעה בעיקר מגבירים את עוצמת הקולות והרעש, אך אינם מסייעים מספיק בהבנת המילים.
  • ירידה בתועלת שמתקבלת ממכשירי השמיעה לאורך הזמן.
  • הימנעות משיחות, מפגשים או פעילויות חברתיות בגלל הקושי לשמוע ולהבין.
  • מאמץ רב במהלך הקשבה ועייפות משמעותית לאחר שיחות או מפגשים.

חשוב לדעת כי אין צורך להמתין עד לאובדן שמיעה מוחלט כדי לבדוק אפשרות של שתל שבלול. ההתאמה לשתל אינה נקבעת רק על פי חומרת הירידה בשמיעה באודיוגרמה, אלא מתבססת גם על היכולת להבין דיבור בעזרת מכשירי שמיעה מתאימים ועל תוצאות הערכה מקיפה.

לכן, אדם שמרגיש שהוא שומע את הקולות אך מתקשה להבין את המילים, למרות שימוש נכון במכשירי שמיעה, עשוי להיות מועמד לבדיקת התאמה. ההחלטה מתקבלת לאחר הערכה מקצועית במרכז השתלות, ובהתאם לממצאים האישיים של כל מטופל.

ההתאמה לשתל שבלול אינה נקבעת על סמך בדיקת שמיעה אחת בלבד. מדובר בתהליך הערכה מקיף, שבמסגרתו נבחנים בין היתר מידת הירידה בשמיעה, היכולת להבין דיבור בעזרת מכשירי שמיעה, מצב האוזן הפנימית ועצב השמיעה, וכן גורמים רפואיים ותפקודיים נוספים.

השלב הראשון הוא בדרך כלל התייעצות עם קלינאי התקשורת המטפל. אם עולה חשד שמכשירי השמיעה אינם מספקים תועלת מספקת, ניתן להפנות את המטופל למרכז השתלות בבית חולים לצורך הערכה מקיפה של מידת ההתאמה לשתל שבלול.

מה צפוי בתהליך?

במרכז ההשתלות מתבצעות בדיקות שמטרתן לקבוע האם שתל שבלול עשוי לשפר את יכולת השמיעה והבנת הדיבור. בהתאם לתוצאות הבדיקות ולהמלצת הצוות המקצועי, ניתן לקבל החלטה משותפת לגבי המשך התהליך.

חשוב לזכור כי ההשתלה עצמה היא רק שלב אחד בדרך. לאחר הניתוח מתבצע חיבור והפעלה של המעבד החיצוני, ובהמשך נדרש תהליך של הסתגלות, כיוון ושיקום שמיעתי. המוח זקוק לזמן כדי ללמוד לפרש את האותות החדשים שמתקבלים דרך השתל.

לכן, הציפייה אינה בהכרח לשיפור מיידי, אלא לתהליך הדרגתי שבו היכולת לשמוע ולהבין דיבור יכולה להשתפר עם הזמן, בהתאם למצבו של כל אדם, לניסיון השמיעתי הקודם שלו ולתרגול.

אם אתם מרגישים שמכשירי השמיעה כבר אינם מספקים את המענה הדרוש, במיוחד כאשר אתם שומעים את הדיבור אך מתקשים להבין את המילים, כדאי להתייעץ עם קלינאי תקשורת. ייתכן שהגיע הזמן לבדוק האם שתל שבלול הוא אפשרות שיכולה להתאים לכם.

מה ההבדל בין מכשיר שמיעה לשתל שבלול?

מכשיר שמיעה שתל שבלול
מגביר את הצלילים הנכנסים לאוזן ממיר את הצלילים לאותות חשמליים
משתמש בשמיעה הטבעית שנותרה עוקף את האוזן הפנימית הפגועה
אינו דורש ניתוח כולל חלק פנימי המוחדר בניתוח
עשוי להספיק לירידות שמיעה קלות עד חמורות נשקל כאשר הבנת הדיבור נשארת מוגבלת למרות שימוש במכשירי שמיעה מתאימים
התועלת מורגשת מיד לאחר ההתאמה נדרשים הפעלה, כיוונים ותקופת הסתגלות כדי להפיק את מלוא הפוטנציאל השמיעתי

 

ההבדל אינו מסתכם בשאלה עד כמה הצליל חזק. אצל חלק מהאנשים מכשיר השמיעה מצליח להגביר את הקול, אך המילים עדיין נשמעות מטושטשות או מעוותות. במצב כזה הגברה חזקה יותר אינה בהכרח הפתרון, משום שהקושי הוא ביכולת של האוזן להעביר מידע ברור למוח.

האם יש גיל מבוגר מדי להשתלת שתל שבלול?

הגיל כשלעצמו אינו מהווה בדרך כלל סיבה לפסול התאמה להשתלת שתל שבלול. גם מבוגרים בגילאים מתקדמים עשויים ליהנות מהשתל ולחוות שיפור בהבנת הדיבור, בתקשורת עם הסביבה ובאיכות החיים.

מחקרים בקרב בני 65 ומעלה מצביעים על שיפור ביכולת להבין דיבור ועל שיפור במדדים שונים של איכות החיים לאחר השתלה. גם אנשים בשנות ה־70, ה־80 ואף בגילאים מבוגרים יותר עשויים להפיק תועלת מהשתל, בהתאם למצבם הבריאותי, ליכולת לעבור את ההליך הניתוחי וליכולתם להשתתף בתהליך ההסתגלות, המעקב והשיקום לאחר ההשתלה.

מה בודקים בתהליך ההתאמה?

ההחלטה על התאמה לשתל שבלול מתקבלת באופן אישי, לאחר הערכה מקיפה. הצוות המקצועי יתייחס, בין היתר, למצב הבריאותי הכללי, ליכולת לעבור הרדמה וניתוח, למצב האוזן ועצב השמיעה, למשך הזמן שבו קיימת ירידת השמיעה ולמידת התועלת שמספקים מכשירי השמיעה כיום.

לכן, כאשר בוחנים התאמה לשתל שבלול, השאלה אינה רק "בן כמה המטופל?", אלא גם:

  • מהי רמת הבנת הדיבור כיום?
  • כמה זמן קיימת ירידת השמיעה?
  • האם נעשה שימוש קבוע ויעיל במכשירי שמיעה?
  • האם המטופל מעוניין ויכול להשתתף בתהליך המעקב, המיפויים ואימוני השמיעה?
  • אילו מטרות שמיעתיות חשובות לו בחיי היום־יום?

בסופו של דבר, ההתאמה לשתל שבלול נקבעת לפי מצבו וצרכיו של האדם, ולא לפי הגיל. הערכה מקצועית ומקיפה יכולה לסייע להבין האם השתל עשוי להעניק תועלת משמעותית ולשפר את התקשורת וההתנהלות בחיי היום־יום.

האם שתל שבלול מתאים רק לירידה בשמיעה בשתי האוזניים?

לא בהכרח. במשך שנים רבות השתלת שתל שבלול הייתה מזוהה בעיקר עם אנשים שסבלו מירידת שמיעה חמורה עד עמוקה בשתי האוזניים. כיום, לעומת זאת, ניתן לבחון התאמה לשתל גם במצבים שבהם הירידה בשמיעה אינה זהה בשתי האוזניים.

במקרים מסוימים ניתן לשקול השתלה גם אצל אנשים עם ירידת שמיעה אסימטרית, כלומר מצב שבו קיימים פערים משמעותיים בין שתי האוזניים, וכן אצל אנשים המתמודדים עם חירשות חד־צידית.

בישראל, הזכאות להשתלת שתל שבלול במסגרת סל הבריאות נקבעת בהתאם לקריטריונים רפואיים ולתנאים המעודכנים של הסל. תהליך הערכת ההתאמה עשוי לכלול בדיקות שמיעה, הערכה של התועלת המתקבלת ממכשירי שמיעה ומבחנים לבדיקת יכולת תפיסת הדיבור.

לכן, גם אדם ששומע היטב באוזן אחת וסובל מירידת שמיעה משמעותית באוזן השנייה יכול להתייעץ עם איש מקצוע ולבדוק האם הוא עשוי להתאים להשתלת שתל שבלול באוזן הפחות שומעת.

חשוב לזכור כי ההתאמה לשתל נקבעת באופן אישי, בהתאם למצב השמיעה, לתפקוד בכל אחת מהאוזניים ולתוצאות הבדיקות המקצועיות. הקריטריונים והזכאות עשויים להשתנות, ולכן מומלץ לבדוק את התנאים העדכניים במרכז השתלות או מול הגורם הרפואי המטפל.

כיצד מתבצעת בדיקת ההתאמה לשתל שבלול?

בדיקת ההתאמה לשתל שבלול מתבצעת במרכז ייעודי להשתלות בבית החולים וכוללת בדרך כלל מספר שלבים. מטרת התהליך היא לקבל תמונה מלאה על מצב השמיעה, התועלת ממכשירי השמיעה, המצב הרפואי והצרכים האישיים של המטופל.

היקף הבדיקות עשוי להשתנות בין מרכזים רפואיים ובהתאם למצבו ולצרכיו של כל מטופל.

איסוף מידע על היסטוריית השמיעה

בשלב הראשון הצוות אוסף מידע על הירידה בשמיעה: מתי החלה, האם התפתחה בהדרגה או הופיעה באופן פתאומי, אילו מכשירי שמיעה נמצאים בשימוש ומהי מידת התועלת שהמטופל מפיק מהם.

מומלץ להגיע לפגישה עם בדיקות שמיעה קודמות, מסמכים רפואיים ומידע על מכשירי השמיעה שבהם נעשה שימוש. מידע זה מסייע לצוות להבין את התפתחות הירידה בשמיעה ואת השינוי בתפקוד לאורך השנים.

בדיקות שמיעה והערכת הבנת דיבור

בדיקת ההתאמה אינה מתמקדת רק בעוצמת הצליל שהמטופל מסוגל לשמוע. חשוב לא פחות לבדוק עד כמה הוא מצליח להבין דיבור, עם ובלי מכשירי שמיעה.

הבדיקות עשויות לכלול:

  • בדיקת שמיעה ללא מכשירי שמיעה.
  • בדיקת שמיעה עם מכשירי השמיעה.
  • בדיקה שהמכשירים מכוונים ומתאימים למצב השמיעה הנוכחי.
  • מבחנים לזיהוי מילים ומשפטים.
  • מבחני הבנת דיבור בתנאי שקט ובנוכחות רעשי רקע.
  • בדיקה נפרדת של כל אוזן.

לעיתים מתברר כי אדם מסוגל לשמוע צלילים מסוימים, אך מתקשה מאוד להבין מילים ומשפטים. הפער בין היכולת לשמוע צלילים לבין היכולת להבין דיבור הוא נתון משמעותי בהערכת התועלת האפשרית משתל שבלול.

בדיקת רופא אף־אוזן־גרון המומחה בהשתלות

במסגרת התהליך המטופל נבדק על ידי רופא אף־אוזן־גרון המומחה בתחום השתלות השבלול. הרופא בוחן את מצב האוזניים, את ההיסטוריה הרפואית ואת מידת ההתאמה להליך הניתוחי.

במקרים המתאימים מבוצעות גם בדיקות הדמיה, כגון CT ,MRI שמטרתן להעריך את מבנה האוזן הפנימית ואת האזור שבו אמור להיות ממוקם השתל.

בדיקות והכנות רפואיות לקראת הניתוח

בהתאם לגיל המטופל, למצבו הבריאותי ולהיסטוריה הרפואית שלו, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות ובהערכות רפואיות לקראת הניתוח. אלה עשויות לכלול בדיקות דם, הערכה של רופא מרדים, בדיקות לב או התייעצות עם מומחים נוספים.

לפני ההשתלה יש לקבל הנחיות מהמרכז להשתלות ומהגורם הרפואי המטפל בנוגע לחיסונים המומלצים, ובפרט חיסונים הקשורים למניעת זיהומים חיידקיים כגון דלקת קרום המוח ודלקת ריאות. ההמלצות עשויות להשתנות בהתאם לגיל ולמצב הרפואי, ולכן חשוב לפעול בהתאם להנחיות העדכניות של הצוות המטפל.

שיחה על מטרות, צרכים וציפיות

אחד החלקים החשובים בתהליך הוא שיחה פתוחה עם הצוות על הקשיים השמיעתיים ועל המטרות שהמטופל רוצה להשיג באמצעות השתל.

לדוגמה:

  • להבין טוב יותר את בן או בת הזוג.
  • לשפר את היכולת לשוחח בטלפון.
  • להשתתף באופן פעיל יותר במפגשים משפחתיים וחברתיים.
  • לשפר את התפקוד בסביבת העבודה.
  • לזהות טוב יותר קולות אזהרה וצלילים סביבתיים.
  • להפחית את התלות בקריאת שפתיים.

השיחה נועדה לסייע למטופל להבין מה ניתן לצפות מהשתל ולוודא שהציפיות תואמות את האפשרויות הריאליות של הטיפול.

חשוב להדגיש כי לא ניתן לחזות מראש באופן מדויק כיצד כל אדם ישמע לאחר ההשתלה ועד כמה יצליח להבין דיבור. התוצאות משתנות בין אנשים ותלויות, בין היתר, במצב השמיעה, במשך הירידה בשמיעה, בניסיון השמיעתי הקודם ובתהליך ההסתגלות והשיקום לאחר ההשתלה.

כיצד מתבצע ניתוח שתל שבלול?

השתלת שתל שבלול היא הליך כירורגי המתבצע בדרך כלל בהרדמה כללית. במהלך הניתוח המנתח מבצע חתך באזור שמאחורי האוזן, יוצר מקום ייעודי לחלק הפנימי של השתל ומקבע אותו. לאחר מכן מוחדר בעדינות מערך האלקטרודות אל תוך השבלול, בהתאם למבנה האנטומי של האוזן ולשיטת הניתוח.

בסיום ההליך החתך נסגר והאזור נחבש. משך האשפוז משתנה בהתאם למצבו של המטופל ולנהלי המרכז הרפואי. במקרים רבים ניתן להשתחרר לבית לאחר השגחה, לעיתים כבר ביום שלאחר הניתוח, אך במקרים מסוימים ייתכן צורך בהמשך אשפוז או בהשגחה נוספת.

חשוב לדעת: לא מתחילים לשמוע מיד לאחר הניתוח

הניתוח עצמו אינו מפעיל את השתל. בשלב זה הושתל רק החלק הפנימי של המערכת, ואילו המעבד החיצוני עדיין אינו מחובר.

לאחר הניתוח יש להמתין להחלמת אזור הניתוח. בהמשך, בהתאם להנחיות הצוות המטפל, המטופל מגיע למכון שמיעה במרכז ההשתלה לצורך חיבור והפעלת המעבד החיצוני ולביצוע המיפוי הראשוני של השתל.

ההפעלה היא למעשה תחילתו של תהליך חדש: המוח צריך להסתגל לאותות החשמליים שמגיעים דרך השתל וללמוד לפרש אותם כקולות ודיבור. לכן, לאחר ההפעלה צפויים גם מפגשי מיפוי והתאמה ואימוני שמיעה, שמטרתם לסייע למטופל להפיק מהשתל את התועלת המרבית.

חשוב להגיע לתהליך עם ציפיות ריאליות. שתל שבלול אינו מחזיר שמיעה טבעית, והיכולת להבין דיבור אינה מתפתחת בהכרח באופן מיידי. אצל רבים חל שיפור הדרגתי ככל שהמוח מסתגל למערכת וככל שמתנסים בהאזנה ובתקשורת בחיי היום־יום.

אילו סיכונים ותופעות לוואי עלולים להופיע?

השתלת שתל שבלול נחשבת בדרך כלל להליך בטוח, אך כמו בכל ניתוח, גם כאן קיימים סיכונים ותופעות לוואי אפשריות. רוב המטופלים עוברים את ההליך ללא סיבוכים משמעותיים, אך חשוב להכיר את הסיכונים ולדון בהם עם המנתח לפני קבלת ההחלטה על ההשתלה.

לאחר הניתוח עלולים להופיע כאב, לחץ או רגישות באזור שמאחורי האוזן, ולעיתים גם נפיחות מקומית. בתקופה שלאחר הניתוח ייתכנו גם סחרחורת, תחושת חוסר יציבות או בחילה, שבדרך כלל חולפות עם הזמן.

סיכונים נוספים כוללים:

  • זיהום באזור הניתוח או סביב השתל.
  • סחרחורת או הפרעות בשיווי המשקל, בדרך כלל זמניות.
  • שינוי בחוש הטעם, כתוצאה מהקרבה של אזור הניתוח לעצבים המעורבים בתחושת הטעם.
  • טנטון חדש או שינוי בטנטון קיים.
  • ירידה או אובדן של השמיעה הטבעית שנותרה באוזן המנותחת. מידת הסיכון תלויה, בין היתר, במצב השמיעה לפני הניתוח ובטכניקה הניתוחית.
  • פגיעה בעצב הפנים, שעלולה במקרים נדירים לגרום לחולשה או שיתוק בצד הפנים.
  • דליפה של נוזל מוחי־שדרתי (CSF), סיבוך נדיר שעלול להתרחש במהלך הניתוח.
  • כשל או תקלה במערכת השתל. במקרים מסוימים, אם השתל אינו פועל כראוי או ניזוק, עשוי להידרש ניתוח נוסף לצורך תיקון או החלפת המערכת.
  • במקרים נדירים עלולה להתרחש דלקת קרום המוח, ולכן קיימת חשיבות להשלמת החיסונים המומלצים לפני ההשתלה בהתאם להנחיות הצוות המטפל.

האם הסיכונים זהים אצל כל מטופל?

לא. מידת הסיכון משתנה בהתאם למצבו הרפואי של המטופל, למבנה האנטומי של האוזן, למצב השמיעה ולמאפיינים נוספים. גם השיטות הניתוחיות והטכנולוגיות המשמשות להשתלה עשויות להשפיע על היכולת לשמר שמיעה טבעית קיימת.

לפני הניתוח, רופא אף־אוזן־גרון המומחה בתחום מסביר למטופל מהם הסיכונים הרלוונטיים למצבו האישי, מהן התועלות הצפויות ומה ניתן לעשות כדי לצמצם את הסיכון לסיבוכים.

חשוב לזכור כי הסיכון לסיבוך אינו אומר שסיבוך אכן יתרחש, וברוב המקרים ההחלמה מהניתוח מתבצעת ללא אירועים משמעותיים. קבלת החלטה על השתלת שתל שבלול צריכה להיעשות לאחר הערכה רפואית ואודיולוגית מקיפה ושיחה עם הצוות המטפל על היתרונות, הסיכונים והציפיות מההליך.

מה קורה לאחר ניתוח שתל שבלול?

התקופה שלאחר הניתוח היא שלב חשוב בתהליך ההחלמה וההכנה להפעלת השתל. בימים הראשונים עשויים להופיע כאב או רגישות באזור שמאחורי האוזן, תחושת לחץ, נפיחות מקומית, עייפות ולעיתים גם סחרחורת או חוסר יציבות. ברוב המקרים תופעות אלה משתפרות בהדרגה במהלך הימים והשבועות שלאחר הניתוח.

כיצד מטפלים באזור הניתוח?

לאחר השחרור חשוב לפעול בהתאם להנחיות שניתנו על ידי הצוות המטפל. ההנחיות עשויות לכלול טיפול בפצע, שמירה על אזור הניתוח יבש למשך תקופה מסוימת, הנחיות לגבי רחצה, נטילת תרופות והגבלת פעילות גופנית או הרמת משאות בתקופה הראשונה. ההנחיות עשויות להשתנות בהתאם לשיטת הניתוח ולהעדפות המנתח, ולכן יש להקפיד על ההנחיות האישיות שניתנו במרכז ההשתלה.

בדרך כלל מתקיימת גם ביקורת לאחר הניתוח, שבמהלכה הצוות בודק את אזור הניתוח ואת תהליך ההחלמה. מועד הביקורת משתנה בין מרכזים רפואיים ולעיתים נקבע כשבוע עד שבועיים לאחר הניתוח.

מתי צריך לפנות לבדיקה?

חשוב לפנות לצוות המטפל אם מופיעים סימנים שעלולים להעיד על סיבוך או על צורך בבדיקה, כגון:

  • כאב שמתגבר או אינו משתפר.
  • נפיחות או אודם משמעותיים באזור הניתוח.
  • הפרשה מהפצע.
  • חום.
  • סחרחורת משמעותית או מתמשכת.
  • חולשה או שינוי בתנועת שרירי הפנים.
  • כל תסמין חריג שהצוות המטפל הנחה את המטופל לדווח עליו.

מתי מפעילים את השתל?

החלק הפנימי של השתל אמנם נמצא בגוף מיד לאחר הניתוח, אך השתל אינו מופעל בשלב זה. יש להמתין להחלמת אזור הניתוח ולירידה בנפיחות לפני שניתן להצמיד את המעבד החיצוני ולהתחיל בהפעלת המערכת.

מועד ההפעלה הראשונה אינו זהה בכל המרכזים. במקומות מסוימים ההפעלה מתבצעת כשבוע עד שבועיים לאחר הניתוח, ובמרכזים אחרים ממתינים כ־3-4 שבועות. ההחלטה מתקבלת בהתאם לקצב ההחלמה ולפרוטוקול של מרכז ההשתלה.

ההפעלה היא רק תחילת הדרך

בפגישת ההפעלה הראשונה מחברים את המעבד החיצוני לשתל ומתבצע המיפוי הראשוני: התאמת עוצמות הגירוי החשמלי לצרכים ולתחושות של המטופל. בתחילה הצלילים עשויים להישמע שונים, מלאכותיים או לא ברורים, והמוח זקוק לזמן כדי להסתגל אליהם.

לאחר ההפעלה מתקיימות פגישות נוספות של מיפוי, כיוון ושיקום שמיעתי. מטרתן היא להתאים בהדרגה את הגדרות השתל ולסייע למטופל לפתח את היכולת להבין ולהשתמש במידע השמיעתי החדש.

לכן, חשוב לראות בהפעלת השתל לא את נקודת הסיום, אלא את תחילתו של תהליך ההסתגלות והשיקום השמיעתי.

כיצד נשמעים הצלילים בהתחלה?

הצלילים הראשונים באמצעות שתל שבלול עשויים להיות שונים מאוד מהצלילים שהמטופל זוכר.

חלק מהמשתמשים מתארים בהתחלה קולות כמתכתיים, רובוטיים או לא טבעיים. אחרים מצליחים לזהות קולות סביבתיים במהירות, אך מתקשים להבין מילים. כל מושתל מגיב באופן אחר.

עם הזמן, השימוש היום־יומי והתקדמות המיפויים ותרגול השמיעה, המוח לומד לזהות את הצלילים החדשים. אצל משתמשים רבים איכות הקול נעשית טבעית ומובנת יותר, אך השתל אינו מחזיר שמיעה רגילה וזהה לשמיעה טבעית.

מדוע נדרשים אימוני שמיעה?

האוזן קולטת את האותות החשמליים, אבל המוח הוא שמעניק להם משמעות.

לאחר ההפעלה המוח צריך ללמוד מחדש לחבר בין האותות החשמליים לבין מילים, קולות וצלילים מוכרים. מבוגר שכבר מכיר שפה אינו צריך ללמוד את השפה מחדש, אך הוא כן צריך ללמוד כיצד היא נשמעת דרך השתל.

אימוני שמיעה עם קלינאי/ת תקשורת במרכז ההשתלה עשויים לכלול:

  • הבחנה בין צלילים שונים.
  • זיהוי מילים ומשפטים.
  • האזנה לדובר מוכר ללא קריאת שפתיים.
  • הקשבה לספר קולי במקביל לקריאת הטקסט.
  • תרגול שיחות בטלפון.
  • תרגול שמיעה ברעש.

ובנוסף, מומלץ מאוד שהמושתל יתרגל באופן עצמאי בבית לפי הנחיות הקלינאי/ת או בעזרת אפליקציות ושאר כלים מקוונים.

סקירה שיטתית של מחקרים בקרב מושתלים מבוגרים מצאה שאימוני שמיעה עשויים לשפר את יכולת זיהוי הדיבור לאחר השתלה, אם כי סוג האימון והיקפו צריכים להיות מותאמים למטופל.

בישראל קיימת במסגרת סל הבריאות זכאות לסדרת אימוני שמיעה עם קלינאי תקשורת מומחה לשתלים, המתבצעת במרכז ההשתלה, במהלך השנה הראשונה לאחר הפעלת השתל.

מתי מתחילים להרגיש שיפור?

קצב ההתקדמות שונה מאדם לאדם.

חלק מהמטופלים מזהים מילים כבר בתקופה הראשונה. אחרים זקוקים לשבועות או לחודשים כדי להבחין בשיפור משמעותי. לעיתים חל שיפור מהיר בתחילת הדרך ולאחר מכן התקדמות הדרגתית, ולעיתים השיפור נמשך לאורך שנה ואף יותר.

אצל משתמשים רבים מתרחש שיפור משמעותי בהבנת הדיבור במהלך החודשים הראשונים, אך אין לוח זמנים שמבטיח תוצאה מסוימת. השימוש הקבוע, הכיוונים, האימון והמשך המעקב חשובים לא פחות מהניתוח עצמו.

אילו שיפורים ניתן לצפות לאחר ההשתלה?

מטרת השתל היא לשפר את הנגישות למידע שמיעתי ואת יכולת התקשורת. בהתאם לתוצאה האישית, השיפור עשוי לבוא לידי ביטוי ביכולת:

  • להבין דיבור ללא קריאת שפתיים או עם פחות תלות בה.
  • להשתתף בשיחה עם אדם אחד.
  • לעקוב אחר שיחה משפחתית.
  • לזהות קולות וצלילים בסביבה.
  • לשמוע פעמון, אזעקה, מכונית או אדם שקורא בשם.
  • לצפות בטלוויזיה בעוצמה נוחה יותר.
  • להשתמש בטלפון או לנהל שיחת וידאו.
  • להשתתף ביותר פעילויות חברתיות.
  • להפחית את המאמץ שנדרש כדי להקשיב.
  • להרגיש עצמאות וביטחון רבים יותר.

מחקרים בקרב מושתלים מבוגרים מצאו שיפור ממוצע בהבנת דיבור ובאיכות החיים לאחר השתלה. עם זאת, ממוצע מחקרי אינו מנבא את התוצאה של אדם מסוים.

מה עשוי להישאר מאתגר?

גם לאחר השתלה מוצלחת עשויים להישאר מצבים מאתגרים, כגון:

  • הבנת דיבור במסעדה או באירוע רועש.
  • שיחה שבה כמה אנשים מדברים יחד.
  • הבנת אדם שמדבר מרחוק.
  • קליטת מבטאים לא מוכרים.
  • זיהוי מילים בשיר.
  • הנאה ממוזיקה מורכבת.
  • הבנת דיבור כאשר הקול חלש או באיכות נמוכה.
  • שיחה ללא אפשרות לראות את פני הדובר.

השתל משפר את הנגישות לצלילים, אך אינו מבטל את כל מגבלות השמיעה. לעיתים עדיין נעזרים בקריאת שפתיים, כתוביות, מיקרופון מרוחק, מערכת רוג'ר או אביזרי עזר אחרים.

אילו גורמים משפיעים על תוצאות ההשתלה?

התוצאות אינן תלויות בגורם אחד בלבד. בין הגורמים שעשויים להשפיע:

משך ירידת השמיעה

ככל שעובר זמן רב יותר ללא גירוי שמיעתי יעיל, ההסתגלות עשויה להיות מורכבת יותר. עם זאת, גם אנשים שחיו שנים עם ירידת שמיעה עשויים להפיק תועלת, ולכן אין להסיק מסקנות ללא בדיקה.

ניסיון קודם בשמיעה ובדיבור

מבוגרים ששמעו ולמדו שפה לפני שאיבדו את שמיעתם מגיעים לתהליך עם זיכרון שמיעתי ושפה מבוססת. אצל מי שנולד עם ירידת שמיעה משמעותית או לא פיתח הבנת דיבור באמצעות שמיעה, מטרות ההשתלה והתוצאות הצפויות עשויות להיות שונות.

שימוש קבוע במערכת

כדי שהמוח ילמד לפרש את המידע החדש, חשוב להשתמש במעבד באופן קבוע בהתאם להנחיות הצוות.

השתתפות בכיוונים ובאימוני שמיעה

ההפעלה הראשונה אינה הכיוון האחרון. התאמה מדויקת של המערכת ותרגול עקבי עשויים לשפר את היכולת להפיק תועלת מהשתל.

מצב עצב השמיעה ומבנה האוזן

השתל זקוק לעצב שמיעה שיכול להעביר את האותות אל המוח. בדיקות רפואיות והדמיה מסייעות לצוות להבין אם קיימות מגבלות אנטומיות או רפואיות.

מטרות וציפיות

התקדמות נמדדת לא רק בציון במבחן. עבור אדם אחד ההצלחה היא להבין שיחה בטלפון, ועבור אדם אחר היא לשמוע את הנכדים או לזהות צלילים בבית. ההישגים של מושתל לאחר הפעלת השתל נבחנים בהשוואה לתפקודו השמיעתי לפני ההשתלה.

האם ממשיכים להשתמש במכשיר שמיעה באוזן השנייה?

שימוש בשתל שבלול באוזן אחת ובמכשיר שמיעה באוזן השנייה נקרא שמיעה בי־מודאלית. מכשיר השמיעה מספק מידע אקוסטי מהשמיעה שנותרה, והשתל מספק מידע חשמלי. השילוב מסייע בהבנת דיבור, באיכות הצליל ובשמיעה במצבים מסוימים.

האם השתל יכול לשפר טנטון?

אצל חלק מהמטופלים הטנטון נחלש לאחר ההשתלה, במיוחד בזמן השימוש במעבד. אצל אחרים הוא אינו משתנה, ובמקרים מסוימים הוא עלול להופיע או להחמיר.

לכן אין לראות בשתל פתרון מובטח להעלמת הטנטון. כאשר הטנטון הוא אחד השיקולים להשתלה, חשוב להעלות אותו בשיחה עם הצוות ולבחון אותו כחלק מהתמונה הכוללת.

האם אפשר לעבור בדיקת MRI עם שתל שבלול?

השתלים החדשים מאפשרים לעבור בדיקות MRI עד לרמה של 1.5 או 3 טסלה ללא צורך בהכנות מוקדמות, אך לגבי שתלים מדורות קודמים, יש לקבל הנחיות מחברת השתלים לגבי ההכנות הנדרשות לביצוע הבדיקה ולהעבירן למכון הדימות.

לפני כל בדיקת MRI יש למסור לצוות הרפואי במכון הדימות את תעודת המושתל שבה מצויינים פרטים מדוייקים של השתל של הנבדק, ומסמך הנחיות רשמי לביצוע הבדיקה מחברת השתלים שלו. יש שתלים שמצריכים הכנות מיוחדות או התייעצות עם מרכז ההשתלות או חברת השתלים כדי לבצע את הבדיקה.

אילו שאלות כדאי לשאול במרכז השתלים?

לפני קבלת ההחלטה אפשר להכין רשימת שאלות:

  • מה מראות בדיקות הבנת הדיבור שלי?
  • איזו תועלת אני מקבל כיום ממכשירי השמיעה?
  • למה אני יכול לצפות מניתוח השתל במקרה שלי?
  • איזו אוזן מומלץ להשתיל ומדוע?
  • האם צפויה פגיעה בשמיעה שנותרה באוזן המנותחת?
  • האם כדאי להמשיך להשתמש במכשיר שמיעה באוזן השנייה?
  • כמה זמן צפויה להימשך ההחלמה?
  • מתי תתקיים ההפעלה הראשונה?
  • כמה מפגשי מיפוי ואימוני שמיעה צפויים?
  • אילו אביזרים כלולים במערכת השתל שבחרתי?
  • מהן אפשרויות השימוש בטלפון, בטלוויזיה ובמערכות שמע?
  • מהם כללי הבטיחות בנוגע ל־MRI, מים, ספורט ופעילות גופנית?
  • מה מכוסה במסגרת סל הבריאות וקופת החולים?
  • למי פונים ומה עושים במקרה של תקלה או אובדן של המעבד?

כדאי להגיע לשיחות עם בן משפחה או אדם קרוב. הוא יכול לסייע לזכור את המידע, לשאול שאלות ולהשתתף בתהליך קבלת ההחלטה.

מתי כדאי לפנות לבדיקת התאמה לשתל שבלול?

כדאי לשקול פנייה להערכת התאמה לשתל שבלול כאשר מכשירי השמיעה אינם מספקים תועלת מספקת בהבנת דיבור, גם לאחר התאמה וכיוון מקצועיים. סימן חשוב נוסף הוא מצב שבו הקושי בשמיעה מתחיל להשפיע באופן משמעותי על התקשורת ועל ההתנהלות בחיי היום־יום, למשל בשיחות עם בני משפחה, בטלפון, בעבודה או בסביבה רועשת.

אין צורך להמתין עד לאובדן שמיעה מוחלט. גם אנשים שיש להם שמיעה שיורית או שממשיכים להפיק תועלת מסוימת ממכשירי השמיעה עשויים להתאים להשתלה, בהתאם לתוצאות הבדיקות ולמצב האישי. ההחלטה אינה מבוססת על האודיוגרמה בלבד, אלא גם על היכולת להבין דיבור, מידת התועלת ממכשירי השמיעה, ההיסטוריה השמיעתית, המצב הרפואי והמטרות האישיות של המטופל.

לא צריך להחליט מראש על ניתוח

פנייה לבדיקת התאמה אינה התחייבות להשתלת שתל שבלול. מטרת ההערכה היא לקבל תמונה מקיפה יותר של מצב השמיעה ושל האפשרויות הטיפוליות. במסגרת התהליך נבדקים, בין היתר, ספי השמיעה, הבנת דיבור עם מכשירי שמיעה מותאמים, מידת התועלת מהמכשירים, וכן הצרכים, הציפיות ואיכות החיים של המטופל. בהתאם לממצאים, הצוות המקצועי קובע אם קיימת התאמה לשתל ומהי האפשרות הטיפולית המתאימה ביותר.

לסיכום

שתל שבלול עשוי להציע אפשרות משמעותית למבוגרים המתמודדים עם ירידת שמיעה, כאשר מכשירי שמיעה שהותאמו כראוי אינם מספקים תועלת מספקת בהבנת דיבור. כיום אין לראות בשתל שבלול "מוצא אחרון" שיש להמתין איתו עד לאובדן שמיעה מוחלט. גם אנשים עם שרידי שמיעה עשויים להימצא מתאימים להשתלה, בהתאם לממצאי ההערכה האישית.

חשוב להבין שהשתלת שתל שבלול אינה אירוע חד־פעמי, אלא תהליך הכולל הערכת התאמה, ניתוח, תקופת החלמה, הפעלת המערכת, מיפויים ומעקב ושיקום שמיעתי. לאחר ההפעלה המוח צריך להסתגל לאופן שבו המידע השמיעתי מועבר באמצעות השתל, ולכן השיפור בהבנת דיבור אינו בהכרח מיידי. תוכנית השיקום מותאמת למטופל ולמטרות התקשורתיות שלו ויכולה לכלול אימוני שמיעה, תרגול במצבי הקשבה שונים ואסטרטגיות לשיפור התקשורת בחיי היום־יום.

השימוש הקבוע במעבד השמיעה, הגעה למפגשי המעקב והמיפוי והשתתפות בתהליך השיקום יכולים לסייע למטופל להפיק את המרב מהשתל. עם זאת, התוצאות משתנות מאדם לאדם, ולא ניתן לחזות מראש באופן מדויק עד כמה תשתפר הבנת הדיבור או כיצד יישמעו הצלילים לאחר ההפעלה.

הצלילים הראשונים עשויים להישמע שונים מהשמיעה המוכרת ואף מלאכותיים או לא טבעיים. עם הזמן, באמצעות שימוש והסתגלות, המוח לומד לפרש את המידע שמגיע מהשתל, והיכולת להשתמש בו לצורך תקשורת עשויה להשתפר. תהליך זה עשוי להימשך זמן ודורש מעקב והתאמות בהתאם להתקדמות האישית.

לכן, אין צורך לנסות לחזות לבד אם שתל שבלול "יעבוד" או להמתין עד שהמצב יחמיר. הצעד הראשון הוא הערכת התאמה מקצועית, שבמסגרתה נבחנים מצב השמיעה, יכולת הבנת הדיבור, התועלת ממכשירי השמיעה, המצב הרפואי, איכות החיים והמטרות האישיות של המטופל.

המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו מהווה תחליף לבדיקה רפואית, אבחון או המלצה אישית. התאמה לשתל שבלול נקבעת באופן פרטני על ידי צוות מקצועי, הכולל בהתאם לצורך רופא אף־אוזן־גרון, אודיולוג וקלינאי תקשורת, ולאחר ביצוע הבדיקות הנדרשות.