התינוק שלנו אובחן עם לקות שמיעה חמורה-עמוקה, מה קורה מכאן
אבחון של לקות שמיעה חמורה או עמוקה אצל תינוק הוא רגע מטלטל עבור כל משפחה. לצד ההתמודדות הרגשית, ההורים נדרשים בתוך זמן קצר להכיר עולם חדש של מושגים, בדיקות ואנשי מקצוע: בדיקות ABR ו-OAE, מכשירי שמיעה, מרכזי השתלות, מיפויים, שיקום שמיעתי ועוד.
אחת השאלות הראשונות שעולות כמעט תמיד היא: מה צפוי לקרות עכשיו, ומתי?
בישראל קיים מסלול אבחון, הערכה ושיקום מסודר עבור תינוקות עם לקות שמיעה חמורה-עמוקה. מדובר בתהליך רב תחומי הכולל רופאי אף־אוזן־גרון, קלינאי תקשורת, אודיולוגים, עובדים סוציאליים ואנשי מקצוע נוספים, הפועלים יחד כדי לקבל את ההחלטה הטיפולית המתאימה לכל ילד. המטרה המרכזית היא להגיע להשתלה מוקדם ככל הניתן כדי לנצל את חלון ההזדמנויות הקריטי להתפתחות השפה והמוח.
להלן פירוט שלבי התהליך, לוחות הזמנים והמדיניות בישראל:
שלבי התהליך ולוחות הזמנים בישראל
על פי ההנחיות והמדיניות של משרד הבריאות, התהליך כולל מספר שלבים מרכזיים:
- שלב ראשון: בדיקת סינון שמיעה לאחר הלידה
- שלב שני: בדיקות סקר חוזרות והשלמת בירור הכולל אבחון אודיולוגי מלא
- שלב שלישי: התערבות ושיקום מוקדם
קופת החולים אחראית לוודא שהתהליך מתקדם בזמן.
שלב ראשון: סינון ראשוני – עד גיל חודש
תהליך איתור לקות שמיעה מתחיל כבר בימים הראשונים לחיי התינוק, במסגרת התוכנית הלאומית לסינון שמיעה בילודים בישראל, שהחלה לפעול בשנת 2010. במסגרת התוכנית, כל יילוד בישראל עובר בדיקת סינון שמיעה לפני שחרורו מבית החולים, לרוב באמצעות בדיקת OAE – Otoacoustic Emissions (פלט אקוסטי).
בדיקת OAE היא בדיקה קצרה, פשוטה ולא פולשנית, הנמשכת בדרך כלל מספר שניות ועד כשתי דקות לכל אוזן. הבדיקה אינה גורמת כאב ואינה מפריעה לתינוק, והיא נועדה לבדוק את תקינות פעילותה של האוזן הפנימית, ובעיקר את תפקודם של תאי השיער החיצוניים בשבלול (Cochlea), האחראים על הגברת הצלילים והמרתם לאותות עצביים.
האוזן הפנימית אינה רק קולטת צלילים – כאשר מערכת השמיעה תקינה, תאי השיער החיצוניים מגיבים לגירוי הקולי ויוצרים "הד" חלש מאוד, הנקלט בחזרה בתעלת האוזן. תגובה זו נקראת פלט אקוסטי, ונוכחותה מעידה בדרך כלל על תפקוד תקין של מנגנון ההגברה באוזן הפנימית.
במהלך הבדיקה מוחדר בעדינות לפתח תעלת האוזן של התינוק מתאם קטן (פרוב), הדומה לאוזנייה זעירה. הפרוב כולל רמקול קטן המשמיע צלילים אל תוך האוזן ומיקרופון רגיש הקולט את התגובה החוזרת. הצליל עובר דרך תעלת האוזן, עור התוף והאוזן התיכונה עד לשבלול, שם תאי השיער החיצוניים מגיבים ומייצרים את הפלט האקוסטי הנמדד על ידי המכשיר.
מומלץ לבצע את הבדיקה כאשר התינוק רגוע או ישן, משום שבכי, תזוזות רבות או רעשים חיצוניים עלולים להפריע למדידה המדויקת של האות החלש מאוד החוזר מהאוזן.
תוצאות הבדיקה מתקבלות באופן מיידי:
"עבר" (Pass) – משמעותה כי נמדדה תגובה תקינה בבדיקה, המעידה ברוב המקרים על תפקוד תקין של האוזן הפנימית.
"לא עבר" (Refer) – משמעותה כי לא התקבלה תגובה מספקת בבדיקה, ויש צורך בבדיקה חוזרת או בהמשך בירור, כגון בדיקת ABR – Auditory Brainstem Response (תגובה שמיעתית של גזע המוח).
חשוב להדגיש כי תוצאה של "לא עבר" בבדיקת OAE הראשונה אינה מעידה בהכרח על לקות שמיעה. מדובר בממצא שכיח יחסית בקרב יילודים, ולעיתים הסיבה לכך היא נוכחות של נוזלים באוזן התיכונה או שאריות מי שפיר בתעלת האוזן לאחר הלידה, העלולות להפריע למעבר הצליל ולמדידת ההד. במקרים אלה מקובל לבצע בדיקה חוזרת לאחר מספר שבועות ולהמשיך בירור בהתאם לתוצאות.
מטרת שלב הסינון הראשוני היא לזהות מוקדם ככל האפשר תינוקות הזקוקים להמשך הערכה, כדי לאפשר אבחון וטיפול בזמן ולתמוך בהתפתחות השמיעה, השפה והתקשורת.
שלב שני: השלמת בירור ואבחון אודיולוגי מלא במקרה של חשד ללקות שמיעה (רצוי עד גיל 3 חודשים)
במקרים שבהם תוצאת בדיקת הסינון הראשונית אינה תקינה, או כחלק מתהליך המעקב בהתאם להנחיות הסינון, מתבצע שלב נוסף הכולל לרוב בדיקת OAE חוזרת ובדיקת AABR – Automated Auditory Brainstem Response
בדיקת AABR היא בדיקת סקר שמיעה מתקדמת, המאפשרת להעריך את תגובת מערכת השמיעה לגירוי קולי, החל מעצב השמיעה ועד גזע המוח. בניגוד לבדיקות הדורשות תגובה פעילה של הנבדק, בדיקת AABR אינה דורשת שיתוף פעולה ומתבצעת כאשר התינוק ישן או רגוע.
במהלך הבדיקה מוצמדים לעור התינוק חיישנים מיוחדים (אלקטרודות), בדרך כלל באזור המצח, העורף ומאחורי האוזניים. במקביל, מוחדרים לאוזניים מתמרים קטנים או אוזניות ייעודיות המשמיעות צלילים חלשים וקצרים, לרוב בצורת נקישות ("קליקים").
האלקטרודות קולטות את הפעילות החשמלית הנוצרת במסלול השמיעתי בעקבות הגירוי הקולי. מערכת הבדיקה מנתחת באופן אוטומטי את התגובות שהתקבלו ומשווה אותן לדפוסי תגובה תקינים שנקבעו מראש, במטרה לזהות האם קיימת תגובה שמיעתית תקינה ברמת עצב השמיעה וגזע המוח.
בדיקת AABR היא בדיקה בטוחה, קצרה ואינה פולשנית, והיא מהווה כלי חשוב בזיהוי מוקדם של תינוקות הנמצאים בסיכון ללקות שמיעה. כאשר מתקבלת תוצאה שאינה תקינה, התינוק מופנה להמשך בירור אודיולוגי מקיף, הכולל בדרך כלל בדיקת ABR אבחנתית ובדיקות נוספות בהתאם לצורך.
כאשר קיים חשד ללקות שמיעה בעקבות בדיקות הסינון הראשוניות, או כאשר התינוק נמצא בקבוצת סיכון, מתבצע אבחון אודיולוגי מקיף הכולל לרוב בדיקת ABR אבחנתית- Auditory Brainstem Response (תגובה שמיעתית של גזע המוח(.
בדיקת ABR היא בדיקה אובייקטיבית המאפשרת להעריך את תפקוד מסלול השמיעה – החל מעצב השמיעה ועד גזע המוח באמצעות רישום הפעילות החשמלית הנוצרת בעקבות גירוי קולי. הבדיקה אינה דורשת תגובה או שיתוף פעולה מצד התינוק, ולכן מתאימה במיוחד לתינוקות צעירים.
במהלך הבדיקה משמיעים לתינוק גירויים קוליים קצרים, כגון נקישות ("קליקים") או צלילים בתדרים שונים, ובמקביל אלקטרודות המוצמדות לעור הקרקפת קולטות את התגובות החשמליות של מערכת השמיעה. המערכת מנתחת את זמני התגובה ואת עוצמת האותות המתקבלים, וכך ניתן להעריך את תקינות מעבר המידע השמיעתי מהאוזן דרך עצב השמיעה ועד למוח.
בדיקת ABR מאפשרת להעריך את סף השמיעה המשוער בתדרים שונים, לזהות חשד ללקות שמיעה ולהבחין בין סוגים שונים של ירידה בשמיעה, כגון:
- ליקוי שמיעה הולכתי – הנובע מבעיה בהעברת הצליל דרך האוזן החיצונית או האוזן התיכונה.
- ליקוי שמיעה תחושתי־עצבי – הנובע מפגיעה בשבלול (האוזן הפנימית) או בעצב השמיעה.
אחד היתרונות החשובים של בדיקת ABR הוא היכולת לזהות מצבים שבהם קיים פער בין קליטת הצליל באוזן הפנימית לבין העברת המידע לאורך מסלול השמיעה, כגון נוירופתיה שמיעתית (Auditory Neuropathy Spectrum Disorder – ANSD) במצב זה ייתכן שהשבלול מתפקד באופן חלקי, אך קיימת הפרעה בתזמון או בסנכרון העברת האות העצבי לעצב השמיעה ולמוח.
ביצוע הבדיקה נעשה כאשר התינוק ישן ושקט. בתינוקות צעירים ניתן לעיתים קרובות לבצע אותה במהלך שינה טבעית, ובמקרים שבהם לא ניתן להשיג תנאים מתאימים לבדיקה עשוי להישקל שימוש באמצעים רפואיים לסיוע בשינה בהתאם לשיקול הצוות המטפל.
בנוסף לבדיקות האובייקטיביות, ובהתאם לגיל הילד וליכולת התגובה שלו, מבוצעות גם בדיקות התנהגותיות להערכת תגובות לצלילים. שילוב בין הבדיקות מאפשר לקבל תמונה מלאה ומדויקת יותר של יכולות השמיעה ולתכנן המשך טיפול או התערבות במידת הצורך.
אבחון מוקדם של לקות שמיעה מאפשר התחלת טיפול בזמן, לרבות התאמת אמצעי שמיעה או שיקום שמיעתי, ובכך תומך בהתפתחות תקינה של שפה, תקשורת ומיומנויות למידה.
שלב 3: התחלת שיקום שמיעתי (עד גיל 6 חודשים)
לאחר האבחון מותאמים לתינוק מכשירי שמיעה, כאשר קיימת אפשרות שיועילו לו. במקביל מתחילים מעקב אודיולוגי סדיר, ליווי של קלינאי תקשורת והדרכת ההורים כיצד לעודד התפתחות שמיעה, תקשורת ושפה בסביבה הביתית.
בתקופה זו נבחנת גם מידת התועלת ממכשירי השמיעה. אצל חלק מהילדים הם מספקים מענה מספק, בעוד שאצל אחרים מתברר כי למרות ההתאמה והשיקום, הגישה לצלילים ולדיבור עדיין מוגבלת.
מהו הגיל המינימלי להשתלת שתל שבלול בישראל?
הגיל להשתלת שתל שבלול נקבע באופן אישי לכל ילד, בהתאם למצב השמיעה, גיל אבחון הירידה בשמיעה, התפתחות הילד, מצבו הרפואי והערכת צוות רב תחומי הכולל לרוב רופאי אוזניים, אודיולוגים, קלינאי תקשורת ואנשי שיקום.
בישראל, הגיל המקובל להשתלת שתל שבלול בתינוקות עם ירידת שמיעה חמורה עד עמוקה הוא סביב גיל שנה. גיל זה נחשב נקודת איזון בין שיקולי בטיחות רפואית לבין היתרון השיקומי המשמעותי של חשיפה מוקדמת לגירויי שמיעה. מחקרים רבים מצביעים על כך שהשתלה בגיל צעיר, כאשר קיימת התאמה רפואית ושיקומית, עשויה לתרום להתפתחות טובה יותר של תפיסת דיבור, שפה ותקשורת.
עם זאת, גיל שנה אינו מהווה גבול מוחלט. במקרים מיוחדים, שבהם קיים צורך רפואי או שיקומי משמעותי כגון ירידת שמיעה עמוקה שהתגלתה מוקדם, פגיעה בעקבות דלקת קרום המוח העלולה לגרום להתגרמות השבלול, או מצבים מסוימים הקשורים לזיהומים מולדים כגון CMV, ניתן לשקול השתלה בגיל צעיר יותר. מרכזי שתלים בישראל מבצעים במקרים מתאימים השתלות גם סביב גיל 9-10 חודשים, לאחר הערכה מקיפה של הסיכונים והתועלת הצפויה.
בעולם קיימת מגמה של בחינת השתלה בגילים צעירים יותר, במטרה לנצל את חלון הזמן הקריטי להתפתחות מערכת השמיעה והשפה. אישורי רגולטורים, בהם ה־FDA בארצות הברית, עשויים להשתנות בהתאם ליצרן, לדגם השתל ולנתונים הקליניים שנבדקו. לכן יש להתייחס לכל גיל מינימלי בהתאם להתוויות הרשמיות המעודכנות של מערכת השתל הספציפית.
לסיכום, ההחלטה על מועד השתלת שתל השבלול אינה מבוססת רק על גיל כרונולוגי, אלא על שילוב של גורמים רפואיים, אודיולוגיים ושיקומיים. המטרה המרכזית היא לאפשר לילד גישה מוקדמת ככל האפשר לשמיעה, תוך שמירה על בטיחות הניתוח ומתן תנאים מיטביים להתפתחות תקשורת ושפה.
מדוע חשוב לבצע השתלת שתל שבלול מוקדם ככל האפשר?
כאשר תינוק מאובחן עם לקות שמיעה חמורה עד עמוקה ואינו מפיק תועלת מספקת ממכשירי שמיעה, להתערבות מוקדמת יש חשיבות מכרעת. בשנות החיים הראשונות המוח נמצא בתקופה של נוירופלסטיות גבוהה ,יכולתו ליצור ולחזק קשרים עצביים בתגובה לגירויים. בתקופה זו מתפתחים מרכזי השמיעה והשפה, ולכן חשיפה מוקדמת לצלילים היא גורם משמעותי בהתפתחות תקינה.
השתלה בגיל צעיר מאפשרת למוח לקבל מידע שמיעתי בזמן שבו הוא מסוגל ללמוד ולעבד צלילים בצורה היעילה ביותר. כתוצאה מכך, גדלים הסיכויים לרכישת שפה ודיבור, להתפתחות תקשורת טבעית ולהשתלבות טובה יותר במסגרת המשפחה, החינוך והחברה.
מעבר להשפעתה על השמיעה, ההתערבות המוקדמת תורמת גם להתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית של הילד. יכולת להבין שפה ולהשתמש בה מהווה בסיס ללמידה, לחשיבה, לפיתוח מיומנויות קריאה וכתיבה וליצירת קשרים חברתיים משמעותיים.
מסיבה זו, ההנחיות הבינלאומיות ממליצות לזהות לקות שמיעה מוקדם ככל האפשר, להשלים אבחון עד גיל 3 חודשים ולהתחיל התערבות שיקומית עד גיל 6 חודשים. עבור ילדים המועמדים לשתל שבלול, מקובל להתחיל תחילה בשיקום באמצעות מכשירי שמיעה ולהעריך את מידת התועלת מהם. כאשר מתברר שהתועלת אינה מספקת, מבוצעת הערכה להשתלת שתל שבלול, במטרה לבצע את ההשתלה מוקדם ככל שהמצב הרפואי והשיקומי מאפשר.
מחקרים מראים כי ילדים העוברים השתלה בשנות החיים הראשונות ובמיוחד במהלך השנה הראשונה או השנייה לחיים כאשר קיימת התאמה רפואית, משיגים בממוצע תוצאות טובות יותר בהתפתחות השפה, הדיבור והלמידה. ככל שההתערבות מתעכבת לשנים מאוחרות יותר, פוחתת הגמישות של מערכת השמיעה במוח, ולכן בדרך כלל נדרשת תקופת שיקום ארוכה יותר והפוטנציאל להשגת מיומנויות שפה ברמה דומה לבני גילם השומעים עשוי להיות נמוך יותר.
לכן, המטרה כיום אינה רק לבצע השתלת שתל שבלול מוקדם, אלא להבטיח רצף טיפולי מלא החל מאיתור מוקדם של לקות השמיעה, דרך אבחון מדויק ושיקום ראשוני, ועד קבלת ההחלטה על השתלה בזמן המתאים ביותר עבור כל ילד.
שלב שלישי: התחלת השיקום (עד להפעלת השתל)
שלב 1: ניסיון עם מכשירי שמיעה
התינוק מרכיב באופן עקבי מכשירים מותאמים אופטימלית – כדי לוודא באופן חד-משמעי שהוא לא מפיק מהם תועלת משמעותית מספקת להתפתחותו. זהו תנאי חובה לאישור השתלה שבלולית.
התאמת מכשירי השמיעה
- מלידה עד גיל 6 – ההתאמה נעשית במרכזי שיקום ייעודיים לילדים כמו מיח"א, שמעיה, שמע קולנו או AV ישראל, או במכוני שמיעה בבתי החולים הציבוריים. מרכזים אלו מתמחים בעבודה עם הגיל הרך ומספקים מעטפת שיקומית מלאה.
- מגיל 6 ומעלה: ההתאמה מתבצעת במכוני שמיעה מורשים שבהסדר עם קופת החולים שלכם.
שלב 2: תהליך הערכת התאמה לשתל שבלול במרכז השתלות
מתבצע על-ידי צוות רב מקצועי שכולל: מנתח/ת אא"ג, קלינאי/ת תקשורת, עובד/ת סוציאלית, רופא/ת ילדים/גנטיקאי.
כולל בדיקות הדמיה (CT + MRI) לוודא שהשבלול מתאים להשתלה.
שלב 3: קבלת אישור קופה + טופסי 17 לניתוח ולמערכת שתל שבלול
שלב 4: ניתוח שתל שבלול
- מבוצע בהרדמה כללית
- הניתוח נמשך כ-2-3 שעות
- אשפוז: בדרך כלל 1-2 ימים
- חשוב: אחרי הניתוח הילד עדיין לא שומע – המעבד החיצוני מחובר רק אחרי החלמה
שלב 5: הפעלת שתל השבלול
לאחר תקופת ההחלמה מהניתוח, ובדרך כלל כעבור כשבועיים עד ארבעה שבועות, מתבצעת הפעלתו הראשונה של שתל השבלול. מועד ההפעלה נקבע על ידי צוות מרכז ההשתלות בהתאם לקצב ההחלמה של המטופל ולשיקולים רפואיים.
במהלך המפגש מחברים את המעבד החיצוני לראשונה, והאודיולוג/ית מבצע תכנות ראשוני (Mapping) של השתל, במטרה להתאים את עוצמות הגירוי החשמלי לצרכיו האישיים של הילד. חשוב להבין כי הפעלה זו אינה מחזירה את השמיעה באופן מיידי, אלא מהווה את תחילתו של תהליך הסתגלות ולמידה של המוח לפירוש הצלילים החדשים.
התגובות להפעלה הראשונה משתנות בין ילדים. ישנם תינוקות המגלים סקרנות או מגיבים לצלילים חדשים, בעוד שאחרים עשויים להיות מופתעים, אדישים או אף לבכות. כל אחת מהתגובות הללו נחשבת תקינה ואינה מעידה על הצלחת ההשתלה או על איכות השמיעה העתידית.
בימים ובשבועות הראשונים ניתן להבחין בדרך כלל בעלייה במודעות לצלילים סביבתיים. בהמשך, ובשילוב שיקום שמיעתי ותרגול עקבי, מתחיל שיפור הדרגתי ביכולת לזהות ולהבין דיבור. קצב ההתקדמות משתנה מילד לילד, אך מחקרים מראים כי השיפור המשמעותי ביותר מתרחש לרוב במהלך ששת החודשים הראשונים לאחר הפעלת השתל, וממשיך להתפתח גם בשנים שלאחר מכן.
השנה הראשונה לאחר הפעלת השתל – למה ניתן לצפות?
השתל לא הופך את הילד לשומע "רגיל" ביום אחד. זה תהליך למידה והסתגלות הדרגתי.
הפעלת השתל היא רגע מרגש ומשמעותי במיוחד, אך חשוב לזכור שהיא מהווה רק את נקודת ההתחלה של תהליך שיקום השמיעה עם השתל. השתל אינו הופך את הילד לשומע "רגיל" ביום אחד. התחלת החשיפה לצלילים או למידע שמיעתי באמצעות השתל היא תחילתו של מסע מרתק, הדרגתי וחיוני של למידה, הסתגלות ובניית קשרים עצביים חדשים במוח.
להלן אבני הדרך המרכזיות שמלוות את השנה הראשונה:
מפגשי מיפוי (כיוונון מעבד הדיבור)
לאחר ההפעלה הראשונית, יש צורך בסדרת מפגשים קבועים עם קלינאי/ת התקשורת לצורך התאמת הגדרות השתל (מיפוי).
בהתחלה, המפגשים תכופים מאוד (מדי שבוע או שבועיים) כדי להעלות בהדרגה את עוצמת הגירוי בהתאם לתגובות הילד ולמנוע הצפה חושית.
בהמשך, כל שהתגובות מתייצבות והילד מסתגל לצלילים החדשים, המרווחים בין המפגשים גדלים (אחת לחודש, ולאחר מכן אחת למספר חודשים או לפי הצורך).
שיקום שפה ודיבור
השתל מספק את הגישה לצלילים, אך כדי לתרגם אותם לשפה דבורה יש צורך במאמץ שיקומי עקבי ואינטנסיבי משולב של אנשי מקצוע וההורים.
- קלינאי תקשורת: העבודה עם אנשי מקצוע מתמקדת בפיתוח מיומנויות קשב שמיעתי, הבחנה בין קולות, זיהוי מילים ולבסוף – הפקת שפה דבורה.
השיקום נעשה במרכזי שיקום ייעודיים לגיל הרך חירשים וכבדי שמיעה כמו מיח"א, שמעיה, שמע קולנו או AV ישראל, או במכוני השמיעה בבתי החולים הציבוריים. מרכזים אלו מתמחים בעבודה עם הגיל הרך ומספקים מעטפת שיקומית מלאה.
לצד זאת, ילדים מושתלים רבים משתלבים במסגרות החינוך הרגילות בקהילה או בגנים שפתיים. ילדים אלו מקבלים מענה טיפולי וסיוע מקצועי (כגון קלינאית תקשורת והנגשה אקוסטית) בתוך המסגרת החינוכית עצמה במהלך יום הלימודים, או לחלופין בשעות אחר הצהריים במסגרות השיקום הייעודיות.
- תפקיד ההורים (הלב של התהליך) : הבית הוא מרכז השיקום האמיתי. להורים יש חלק חיוני בהצלחת השיקום. הכלים הטיפוליים חייבים להשתלב בשגרת היום-יום של המשפחה. מומלץ להציף את סביבת הילד בשפה עשירה ומותאמת:
- שיח מתמיד ותיוג חפצים: תיאור מילולי של כל פעולה שמבצעים ("עכשיו אנחנו נועלים נעליים", "הנה כדור אדום").
- שירה וחריזה: שירים פשוטים ומקצבים מסייעים מאוד בפיתוח אינטונציה, קצב שמיעתי והנאה מהקול.
- הקראה משותפת: קריאת ספרים תוך הצבעה על תמונות ושימוש בקולות מגוונים (אונומטופאיות – כמו "הב-הב", "טו-טו") המגרים את השמיעה.
ההתקדמות היא אינדיבידואלית, אך הנתונים והניסיון מראים מגמה ברורה:
ילדים שעוברים את תהליך ההשתלה בגיל צעיר (תוך ניצול חלון ההזדמנויות של גמישות המוח), בשילוב עם תמיכה משפחתית עוטפת ושיקום אינטנסיבי, מגיעים להישגים מצוינים. רובם משתלבים בהצלחה במסגרות חינוך רגילות, מפתחים יכולת לנהל שיחות טלפון (הנשענות על שמיעה בלבד, ללא קריאת שפתיים), ומגיעים לרמת שפה ותקשורת קרובה מאוד, ולעיתים אף זהה, לזו של בני גילם השומעים.
לסיכום
הדרך מרגע אבחון לקות השמיעה ועד לשיקום באמצעות שתל שבלול היא תהליך הדורש זמן, סבלנות ושיתוף פעולה של המשפחה והצוות הרב מקצועי. מחקרים מראים כי אבחון מוקדם, התערבות בזמן, שיקום שמיעתי עקבי ומעורבות פעילה של ההורים הם הגורמים המשפיעים ביותר על התפתחות השמיעה, השפה והתקשורת של הילד.
בישראל פועלת מערכת מתקדמת לאיתור מוקדם, אבחון ושיקום של ילדים עם לקות שמיעה, המאפשרת לרבים מהם לקבל טיפול כבר בחודשי החיים הראשונים. כאשר התהליך מתבצע בזמן ומלווה בשיקום איכותי, ילדים רבים מגיעים להישגים מרשימים ומשתלבים בהצלחה במסגרות החינוך, בחברה ובחיי היומיום.
המידע המובא במאמר זה נועד למטרות מידע והעשרה בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי. בכל שאלה או החלטה הנוגעת לבריאות ילדכם, יש להיוועץ ברופא המטפל ובצוות מרכז השתלות השבלול.
שאלות נפוצות של הורים
האם חייבים שתל שבלול בשתי האוזניים?
בקרב ילדים עם ירידת שמיעה תחושתית־עצבית חמורה עד עמוקה בשתי האוזניים, השתלה דו־צדדית של שתלי שבלול נחשבת כיום לגישה המועדפת במקרים המתאימים. הסיבה לכך היא שמערכת השמיעה האנושית פועלת באופן מיטבי כאשר המוח מקבל מידע משתי האוזניים במקביל תהליך המכונה שמיעה דו־אוזנית (Binaural Hearing) .
כאשר שתי האוזניים מספקות מידע שמיעתי למוח, מתאפשר עיבוד מדויק יותר של הצלילים בסביבה. מחקרים הראו כי ילדים עם שני שתלי שבלול נהנים בדרך כלל מיתרונות משמעותיים בהשוואה לשתל בודד, ובהם:
- איתור מקור הצליל (לוקליזציה) – יכולת לזהות את הכיוון שממנו מגיע הקול, מיומנות חשובה לבטיחות, להתמצאות במרחב ולתקשורת יומיומית.
- הבנת דיבור בסביבה רועשת – שיפור ביכולת להקשיב ולהבין דיבור בכיתה, בגן הילדים, במגרש המשחקים או במקומות הומי אדם.
- שמיעה טבעית ומאוזנת יותר – קבלת מידע משתי האוזניים מפחיתה את המאמץ השמיעתי, משפרת את איכות ההאזנה ומסייעת להתפתחות השפה והתקשורת.
עם זאת, ההחלטה על השתלה באוזן אחת או בשתי האוזניים מתקבלת באופן אישי עבור כל ילד, לאחר הערכה של צוות רב־תחומי. ההחלטה מבוססת על גורמים כגון מידת הירידה בשמיעה, מבנה האוזן והשבלול, מצב עצב השמיעה, התועלת ממכשירי שמיעה, גילו של הילד ומצבו הרפואי הכללי.
כאשר קיימת התאמה רפואית ושיקומית, השתלה דו־צדדית, בין אם בו־זמנית ובין אם בשני ניתוחים נפרדים, מאפשרת לילד לנצל באופן מיטבי את יכולות השמיעה, ומעניקה לו את התנאים הטובים ביותר להתפתחות שפה, למידה והשתלבות בחיי היומיום.
האם אפשר "לחזור אחורה" לאחר השתלת שתל שבלול?
השתלת שתל שבלול היא החלטה משמעותית, שכן מדובר בהליך כירורגי שאינו הפיך. במהלך הניתוח מוחדר מערך האלקטרודות אל תוך השבלול, ובמרבית המקרים פעולה זו גורמת לאובדן של שאריות השמיעה הטבעית באותה אוזן. למרות שטכניקות ניתוח מתקדמות שואפות לשמר ככל האפשר את השמיעה הקיימת, לא ניתן להבטיח את שימורה בכל מקרה.
מסיבה זו, חשוב לקבל את ההחלטה לאחר תהליך מקיף של קבלת מידע והבנת המשמעויות הרפואיות, השיקומיות והאישיות. מומלץ לשוחח עם צוות מרכז השתלות השבלול, לשאול שאלות, להבין את התועלת הצפויה לצד המגבלות, ולהכיר את תהליך השיקום הנדרש לאחר ההשתלה.
המטרה היא להגיע להחלטה מתוך ידע, הבנה וביטחון, בשיתוף פעולה מלא עם הצוות הרפואי, ומתוך בחינה של מכלול השיקולים הרפואיים, ההתפתחותיים והמשפחתיים.
כיצד הילד מסתדר עם מעבד הדיבור בגן ובבית הספר?
רוב הילדים עם שתל שבלול משתלבים בהצלחה במסגרות החינוך, ובמידת הצורך נעזרים בטכנולוגיות מתקדמות המשפרות את איכות השמיעה בכיתה ובגן. מערכות אלו מסייעות להתמודד עם רעשי רקע, מרחק בין הילד למורה ותנאי האקוסטיקה המשתנים, וכך מאפשרות לילד להשתתף באופן פעיל בלמידה ובפעילות החברתית.
אחד הפתרונות היעילים ביותר הוא מערכת מיקרופון מרחוק (Remote Microphone System) כגון Roger או מערכות FM דומות. המורה או הגננת עונדות מיקרופון קטן, והקול מועבר באופן אלחוטי ישירות למעבד הדיבור של הילד. כך נשמע קולו של איש הצוות בצורה ברורה יותר, גם כאשר הכיתה רועשת או כאשר המרחק בין הילד למורה גדול.
בנוסף לטכנולוגיה, ילדים רבים זכאים להתאמות ולהנגשות במסגרת מערכת החינוך, בהתאם לצורכיהם האישיים. הזכאות לאביזרי עזר ולשירותי תמיכה נקבעת לפי הקריטריונים של משרד הבריאות, משרד החינוך וקופות החולים.
למידע מלא ומפורט בנושא: אביזרי עזר לילדים עם שתל שבלול – פתרונות, טיפים ומוצרים מומלצים | שבלולים
האם יצטרך ניתוח נוסף כשיגדל?
החלק הפנימי נשאר שנים רבות. המעבד החיצוני ישודרג כל 6 שנים. אין צורך בשום הליך כירורגי, פשוט מקבלים מכשיר חדש, מתקדם יותר טכנולוגית, ומתאימים אותו אצל קלינאי התקשורת.
