שתל ראשון – 11.4.2008 – עוד פוסט

בראשית… היתה ההחלטה.

לקח לי זמן רב לקבל את ההחלטה לעשות שתל ואולי דווקא זמן קצר ביותר? הכל תלוי איך מסתכלים על זה.

המלצה רפואית רשמית לעשות שתל ניתנה לי כבר בשנת 2001 בעקבות בדיקת שמיעה שהראתה שאינני מפיקה כבר תועלת רבה כבעבר ממכשירי השמיעה.

למרות ההמלצה, שתל לא היה אופציה מבחינתי, משום שהרגשתי מאוד מסופקת מתפקודי עם מכשירי השמיעה ובנוסף, לא סבלתי מעודף מזומנים…. להזכירכם – הניתוח למבוגרים טרם נכלל בסל הבריאות.

בשנת 2003, חזרה הסצנה על עצמה.

ומאז שרידי השמיעה שלי המשיכו להתמחות בצניחה חופשית, ולצבור "מדליות"…

למרות זאת, עדיין תפקדתי לא רע בכלל עם המכשירים +קריאת השפתיים שלי, ואפילו שמעתי טוב בטלפון. וכאשר נשאלתי פה ושם על ידי מושתלים וקלינאיות תקשורת שהכירו אותי מילדות איך זה שעדיין לא הושתלתי, השבתי שאין מצב לזה, שלומי מצויין, טוב תודה.

ואז הגיע ה"בום". זה קרה לפני כחצי שנה בערך, בחנוכה 2008..

התחלתי לחטוף סחרחורות שניטרלו אותי לחלוטין לכמה שעות בכל פעם, האוזניים שלי החלו לרעוש נורא, ובייחוד ה"אוזן החזקה" שלי.

נהיה בלתי אפשרי להשתמש במכשירי השמיעה שלי. כל פעם שהדלקתי אותם, החלו התקפי הסחרחורת והרעשים להופיע, החמירו והוציאו אותי מכלל פעולה. נוצר מעין מסך בשמיעה שלא אפשר לי לשמוע את הדיבורים סביבי. כאשר כיביתי אותם, הם שככו ולאט לאט נרגעו. בלילות, השבח לאל, נהניתי מן ההפוגה ויכולתי לישון בשקט.

מרופא המשפחה, נשלחתי לאא"ג, והוא שלח אותי לבירור במרפאת סחרחורת בבית החולים.

התקפי הסחרחורת שלי רק החמירו מהביקור במרפאה הזו, והמבין יבין.. הספיק לי ביקור אחד שם כדי להבין שמשם לא תבוא הישועה.

הגירוד המוכר בקצות אצבעותיי, סימפטום מובהק של תסמונת המידענים, הוביל אותי לחיפוש מידע באינטרנט אודות הבעיה שלי. (אני מידענית במקצועי) חיפשתי במיני פורומים של אא"ג תשובות לשאלות איך קוראים לצרה הזו ומאיפה היא נחתה עלי ?? במקביל, פניתי למכון שבו רכשתי את מכשירי השמיעה שלי כדי לברר אפשרות שההתקפים הם באשמתם של מכשירי השמיעה, מאחר ושמתי לב לעובדה שההתקפים מופיעים בזמן שאני מדליקה את המכשירים ונעלמים בהדרגה עם כיבויים.

ודווקא במכון, נמצאו התשובות לשאלותיי. התחוור כי האשם לא במכשירי השמיעה החדשים שהם עדינים מאוד ביחס לאלו שהרכבתי כל השנים, אלא ב"אפקט טוליו" שממנו אני סובלת.

בבירורים שערכתי עם אנשי מקצוע בפורומים, ניתן אישור לחשד הזה.

האפקט ע"ש טוליו היא תופעה בה כתוצאה מרעש עז ישנו גירוי של המערכת הווסטיבולרית (=המערכת האחראית על שווי המשקל), והתוצאה – סחרחורות, בחילות ורעשים באוזניים.  הסיבה היותר שכיחה לאפקט טוליו היא פיסטולה של מערכת האוזן הפנימית.  סיבות אחרות הן הדבקויות בין החלון הסגלגל לאוזן הפנימית ומחלת מניאר.

את גורם המדוייק לאפקט קשה מאוד לאבחן ולא תמיד אפשרי. ריפוי – לא תמיד יש. תלוי בסיבה .עד עכשיו אין אבחון מדוייק לסיבה וככל הנראה גם לא יהיה.

בשורה התחתונה, מצאתי את עצמי עם "המכנסיים למטה"… פתאום, אין לי אפשרות להשתמש כמעט במכשירי השמיעה! ברגע שאני מדליקה אותם, הבלגן מתחיל לחגוג..

מה אני עושה??!?

היתה תקופה קשה מאוד של כמה שבועות שבהם פשוט הייתי תקועה בבוץ של מצב רוח רע להחריד. הבנתי פתאום, שהגעתי למצב בלתי הפיך. שהסחרחורות והרעשים באוזניים הם לא תוצאה זמנית של איזו התקררות כלשהיא אלא סימני אזעקה עולים ויורדים: "תעשי עם השמיעה שלך משהו-או-או!!" , שלמעשה, הכתובת היתה על הקיר מזה שנים, ועכשיו היא מוטחת לי בחוזקה בפנים ואני חייבת להגיב אליה.

שקלתי את האפשרויות שעמדו בפני: להשאר ככה, בתוך השקט הרועש, ולהסתמך על קריאת השפתיים בלבד, או להתחיל תהליך בירור התאמה לשתל= לבחור באופציה לחזור לשמוע ולתפקד תקשורתית.

הזעקתי חברה טובה שלי, ישבנו בבית קפה שכונתי, והחלטתי: לא לשתל.

למחרת בבוקר יצרתי קשר עם מרכז ההשתלה והתחלתי בתהליך.

הבנתי, שאין מצב שאני, שנאבקתי מלידה להשתלב בחברה השומעת, ובהצלחה רבה, מוותרת על כל ההישגים שלי, על היכולת לשמוע ולתקשר, בגלל איזה פחד וגם כמה סיכונים הקשורים בשטעלך. אז מה, אני אהיה מושטעלך, באמת לא כל כך נורא!

היום, בשירותים של המספרה, ראיתי על הפאנל, סמוך לנייר הטואלט פתק השאה שמצא חן בעיני: "היום הוא המחר של אתמול שממנו חששת כל כך", הפתק הזה קלע בול למה שהרגשתי באותו רגע שבו החלטתי שאני שמה בצד את כל החששות והפחדים שלי מהשטעלך, ומתכנתת מחדש את לוח האם שלי לחשוב חיובית ורק חיובית אודותיו. "מאויב לאוהב", ויסלח לי עגנון היקר על חילול הקודש… (שם של סיפור של ש"י עגנון)..ואני מציירת לי עתיד טוב יותר ומשופר יותר בזכות שטעלך .

תגובות