ההתפתחות השמיעתית של ילדים לקויי שמיעה – פרופ' קרול פלקסר

תקציר ההרצאה של פרופ' קרול פלקסר, מומחית להתפתחות שפתית של ילדים לקויי שמיעה, שהתקיימה ביום העיון לכבוד יובל שנים למיח"א באר-שבע בנובמבר 2014.

האוזן היא שער הכניסה שדרכו מגיעים הצלילים אל המוח, למרכז השמיעה, לצורך פענוח והבנה. מה שיוצא מהפה (השפה, הדיבור) הוא התוצאה של התהליך שהתרחש במוח.

עד גיל 3 נוצרים הקשרים העצביים במוח, המאפשרים יצירת תשתית לרכישת מיומנויות אורייניות ככתיבה וקריאה. התפתחות שפה דבורה תקינה היא תוצר של התפתחות תקינה של קשרים עצביים תקינה במוח. המידע שמגיע אל המוח, הוא מה שיוצא מפי הילד. אין קסם ואין חוכמות. לכן , ישנה חשיבות עצומה לעבודה על המוח בשלוש השנים הראשונות לחיי הילד. זו התקופה הקריטית ביותר , משום שבה נוצרת התשתית לכל החיים.

לצורך התפתחות דיבור ברור ותקין, מוכרחה להיות חשיפה של הילד לדיבור תקין בסביבתו.

ילד רגיל, שעה אחרי הלידה כבר מכיר את קולה של אימו, את העיצורים בדיבורה, וזאת הודות לשירים, סיפורים והדיבורים שלה ששמע כבר בהיותו ברחם. ילד שומע, יכול לשמוע כבר ברחם אמו, כ-12 שבועות לפני הלידה! חשוב כבר לקראת הלידה, להתחיל לדבר אל התינוק, כדי לעזור לו להתחיל לפתח את הקשרים העצביים במרכזי השמיעה במוח הנחוצים להתפתחות שמיעה טובה.

ילד שנולד שומע מתחיל לשמוע כבר כ-12 שבועות לפני הלידה, אז ילד חירש שנולד, מיד צריך להתחיל בשיקום השמיעתי שלו כדי לעזור לו לצמצם את הפער.

הצלילים מוכרחים להגיע למוח. ילד לקוי שמיעה חייב מיקרופון. אין פה קסם אלא מדע, עובדה נוירולוגית, אנטומית, אקוסטית. חייבים התערבות מדעית בילד שנולד חירש כדי לעזור לצלילים להגיע למוח שלו – טכנולוגיה + שיקום שמיעתי. קולות וצלילים ללא הגברה מתאימה וראויה, לא ניתנים לפענוח אצל לקויי שמיעה. ההגברה חיונית כדי שהמוח יתפתח שמיעתית.

שומעים עם המוח, השמיעה מתבצעת במוח. האוזן היא דלת הכניסה למוח. דרכה מגיע מידע שמיעתי למוח.

לכן חיוני להסביר להורי ילד לקוי שמיעה את החשיבות העצומה בהתאמת עזרי שמיעה + שיקום שמיעתי מיד עם הלקות בשמיעה. ככל שיקדימו את עיתוי ההתערבות, כך ייטב לילד. אבחון מוקדם ככל האפשר של הלקות בשמיעה היא קריטית וחיונית להתפתחות השמיעתית שלו.

ללא טכנולוגיה שמיעתית, אין אפשרות למידע להגיע למוח = אין שמיעה. השמיעה היא תהליך המתבצע במוח. ללא הגעת המידע הקולי למוח, לא תהיה התפתחות שמיעה ובעקבותיה , התפתחות קוגניטיבית. להתאמת עזרי שמיעה (מכשירי שמיעה/שתלים/אביזרי עזר לשמיעה כמו FM), יש מטרה אחת – להביא את המידע למוח כדי שהילד יוכל לשמוע.

לשם מה הולך ילד לבית הספר? כדי להצמיח את המוח, להצמיח קשרים עצביים.

סף שמיעה תקינה צריך להיות 20-25 דציבל. אם אי אפשר להגיע לזה עם מכשירי שמיעה, אז בעזרת שתלי שבלול. המוח יכול לעבוד רק עם מה שמגיע אליו. צריך שתל כדי שהילד יוכל לשמוע שפה דבורה, כדי שהמידע יגיע למוח שלו והוא יוכל לשמוע ולהתפתח קוגניטיבית. הטכנולוגיה היא הדרך היחידה להביא/להנגיש את המידע למוח.

שמיעה = המידע הקולי שמגיע למוח. הקשבה = עיבוד של המידע הקולי שהגיע למוח באונה הקדם-מצחית.

הקשבה היא מכוונת. אם אין גישה שמיעתית למוח, ההקשבה אינה אפשרית.

חייבים להבין איזה מידע שמיעתי מגיע למוח של הילד לקוי השמיעה, איזה מידע הוא בדיוק מקבל. כאן באה לידי ביטוי החשיבות העצומה שיש לאודיולוגים בתהליך. חשוב שהורים, מורים, קלינאי תקשורת, כל המעורבים בטיפול בילד לקוי השמיעה, יהיו בקשר עם האודיו לוג שמתאים לילד את מכשירי השמיעה/השתל/אביזרי העזר לשמיעה, על מנת להבין בדיוק מה הילד מסוגל לשמוע בעזרתם, להבין איזה מידע בדיוק מכל מה שבסביבתו הצליח להגיע למוח שלו.

צריך לדאוג לשמיעה לפני שמדברים על הקשבה! ילד שהמידע לא מגיע למוח שלו, לא יכול להקשיב!

יש הבדל משמעותי בין המידע החיצוני (בסביבה מחוץ לילד) למידע הפנימי שנקלט ונמצא אצל הילד לקוי השמיעה. חשוב שנעזור לילד לק"ש לקבל מידע ברור ככל האפשר מבחוץ, על מנת שיגיע מה שיותר למוח, ויוכלו להתפתח קשרים עצביים תקינים הנחוצים להתפתחות קוגנטיבית תקינה. צריך לדאוג שהצלילים יישמעו לו ברורים, חזקים ואיכותיים ככל האפשר. שיהיה יחס אות לרעש ברור.

מה אפשר לעשות?

לדאוג למיקרופון שקולט מרחוק (הגברה).

אופן דיבור מותאם לילד לק"ש – ילד יכול לעבד 140 מילים בדקה. רוב המבוגרים מדברים בקצב של 200 מילים בדקה. לכן דבר ראשון, צריך לדבר אל הילד לאט יותר. דיבור רהוט, ברור ואיטי יותר, עם מנגינה ואינטונציה טובות, יכול לשפר את תפיסת/הבנת הדיבור של השומע ב-40%. נכון שהילד צריך ללמוד לעבד דיבור מהיר, אך כדי ללמוד זאת, צריך לתת לו בתקופת הילדות את הכלים להתפתחות קשרים עצביים תקינה במרכזי השמיעה במוח. זה נכון גם לגבי שומעים.

להסביר לילד לק"ש הרבה על המוח, האופן בו מתפקד ועוזר להם לשמוע. לטפח אצלם את המודעות לחשיבות של אימון ותרגול של המוח.

טיפוח אוריינות – כיום יודעים שהמוח גמיש ומשתנה כל העת, בעיקר בתקופת הילדות. העשרה סביבתית, אימון ותרגול של המוח, תורמים רבות להתפתחות של קשרים עצביים במוח הנחוצים להתפתחות קוגנטיבית תקינה. ככל שמתרגלים ומאמנים את המוח, כך יהיה גמיש ויעיל יותר בעתיד. כל הילדים זקוקים לתרגול קריאה. בהתחלה מקריאים להם, ואחרי זה שהם כבר יודעים לקרוא, מומלץ להקריא להם 2-3 רמות מעל יכולת הקריאה שלהם, כדי להעלות את הרמה שלהם. המיקוד בהתערבות מוקדמת צריך להיות מבוסס על אוריינות. צריך לקרוא לילדים המון, לשיר להם, מומלצת תרפיה במוזיקה. חשוב לשיר להם בקול טבעי (לא שירים מאייפד/נגן מוזיקה וכו'), המנגינה מגרה את ההמיספרה הימנית במוח ואת הקורפוס קלוסום. לשיר לילדים מהיום הראשון להיוולדם. לחזור שוב ושוב על שירים ומנגינות, סיפורים. הצלילים החוזרים על עצמם שוב ושוב הם הבסיס להתפתחות השמיעתית.

איבוד שמיעה אינו עניין של האוזן אלא של המוח!

כיום, בזכות השתלים הקוכליאריים, מתאפשרת התערבות מוקדמת אצל הילד החירש וקבלת תוצאות של דיבור באיות גבוהה שלא היתה אפשרית בילדים חירשים שנולדו בשנות ה-60! הדיבור האופייני לחירשים שנולדו אז, היא תוצאה מפורשת של חוסר היכולת של המידע הקולי להגיע למוח, ולא כי היו מורים גרועים וכולי. מה שנכנס למוח, הוא מה שיוצא מפי הילד. אין קסם.

[פרופ' פלקסר מראה סרטון המדגים את ההבדל המשמעותי בין דיבור של חירשים ילידי שנות ה-60, לבין דיבור של חירשים שהושתלו בשתל השבלול בשנים האחרונות].

איכות הדיבור של ילדים חירשים שהושתלו בשתל שבלול, היא טובה וברורה הרבה יותר הודות לשתל+שיקום שמיעתי שהחל קרוב למועד הלידה שלהם.

ככל שהחשיפה למידע שמיעתי במשך היממה ממושכת יותר, וככל שהשיקום השמיעתי וההעשרה השפתית מתחילים בגיל מוקדם יותר, כך התוצאות תהיינה טובות יותר, והשפה הדבורה שיפתח הילד לקוי השמיעה תהיה ברורה ואיכותית יותר.

הבעיה מסתכמת ביכולת של המידע הקולי להגיע אל המוח. לא שומעים עם האוזן , אלא עם המוח!

הכל קשור למה שנותנים למוח לעבוד איתו. מה שנכנס אליו, הוא מה שיוצא החוצה, מהפה (דיבור).

צריך להכיר בכך "שהגבינה זזה"- ההתפתחות הטכנולוגית – מכשירי שמיעה מתקדמים יותר, שתלי שבלול והשינוי שחל בגישות לשיקום שמיעה, חוללו שינוי מהותי. יש גם יותר הבנה של הפיזיולוגיה של הנוירונים, של העצבים, של אופן פעולת המוח.

90% מגדילת המוח מתרחשת בשלוש שנות החיים הראשונות ולכן זו התקופה הקריטית ביותר להתערבות (השתלה + שיקום שמיעתי).

אם ההורים הם רב-לשוניים, צריך לדבר עם הילד לק"ש בשתי השפות כבר בשנים אלו, מכיוון שהכל תלוי במה שקלט בתקופה הזו.

צריך להתמקד בהורים, במשפחה, המהווים את הסביבה הלשונית הקרובה והדומיננטית של הילד. צריך להעצים את ההורים שלו=גורם ההשפעה העיקרי ל הילד בשנים האלו. צריך לשוחח עם הילד בשפות שההורים דוברים ולהסביר לו בשפות אלו דברים.

דוגמא: לא די להגיד לילד "מים", אלא "הנה בקבוק המים שלי, אני צמא אז אשתה ממנו". צריך לתת לילד את המילה בהקשר שלה, בהקשר של המשפט, של ההתרחשות. צריך להשתמש בכל חלקי השפה – נושא, נשוא, מושא, שמות עצם, פעלים, מילות יחס וכו'. צריך להשתמש במילים נרדפות, הפכים, להרבות בשאלות לילד ולעודדו לענות בתשובות מלאות ככל האפשר. תפקיד ההורים לעזור לילד לפתח כישורי שיח, לאמן אותו לשיחה כבר מגיל שנה! אנשי המקצוע צריכים לעזור להורים להבין את זה וליישם את זה על ילדם לקוי השמיעה. קריאה, שירה, מוזיקה שיחה, כל אלו הן הזדמנויות לפיתוח המוח של הילד לקוי השמיעה.

כאשר מתרחש אבדן שמיעה, הולך שער הכניסה (=האוזן) למוח ונסגר. מטרת הטכנולוגיה היא לעזור למידע הקולי לעבור דרך שער הכניסה ולהגיע למוח, שם מתרחשת השמיעה. ללא טכנולוגיה טובה, לא יתאפשר כל זה.

סיכום

טכנולוגיה מתאימה, סביבה שקטה, אופן דיבור המותאם לילד לקוי שמיעה, תכנית התערבות מתאימה, העשרה אוריינית (שירה, קריאה, מוזיקה, שיח וכו') – כל אלו הן נחוצים כדי לאפשר לילד לקוי השמיעה לשמוע ולפתח שפה דבורה טובה. חשוב שהאודיולוג יבצע כל כמה זמן הערכה של תפקוד שמיעתי וינסה למקסם את התועלת השמיעתית שיכול הילד לק"ש להפיק מהטכנולוגיה בה נעזר (מכשירים/שתלים/עזרי שמיעה). חיוני שיתקיים שיתוף פעולה בין אנשי המקצוע העובדים עם הילד לבין האודיו לוג על מנת למקסם את תוצאות שיקומו השמיעתי.

האידיאל – גירוי של שתי האוזניים, כי לא ברור כמה מידע מגיע דרך כל אוזן בנפרד. האודיולוג בודק ומעריך כל אוזן בנפרד. המידע הנקלט מכל אוזן מצטלב בנקודה מסויימת בגזע המוח. חשוב לבדוק איך מופעלת מערכת העצבים, האם יש פער זמן בין שני הצדדים בשמיעה. כדי שיגיע מידע טוב אופטימלי למוח, השאיפה היא להשתמש בשני הנתיבים (האוזניים) לשמיעה.

תגובות