שתל ראשון – 13.10.2008
פורסם על-ידי בתאריך .השעה עשר בבוקר. אני בעבודה. יושבת מול המחשב ומקלידה חומר.
פתאום אני מבחינה ברעש מעצבן ולא מוכר: "תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק"…… והרעש נמשך ונמשך ונמשך, מתחיל למרוט לי את העצבים.
אני מתחילה לחפש מנין בא.
אולי מהמחשב?, אולי מהמדפסת?, אולי מהטלפון?, מחפשת ומחפשת ולא מוצאת.
"תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק….." הרעש בשלו, נמשך ומטריף אותי כבר!
מה זה יכול להיות לעזאזל?
אולי זה בא מתוך הראש שלי?, אולי זה אחד הרעשים שהכינו אותי אליהם לפני הניתוח? אני מחליטה לנתק את השתל. הרעש פוסק. אני נאנחת לרווחה. זה לא סוג של טינטון.
זה לא רעש דמיוני שבא מהראש שלי. אני מתחברת לשתל מחדש.
ושוב…"תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק….."
אהה, אולי זה בא מחוץ לבניין, מהחניון הצמוד לו? אני קמה וסוגרת את החלונות.
אך הרעש בשלו. ממשיך…
אני מחליטה לנסות להתעלם ממנו. אני מיומנת בזה לגמרי. הרי לפני הניתוח שתל, סבלתי מטנטונים כל כך הרבה שנים, ולמדתי לחיות איתם, להתעלם מהם.
לא הפעם.
הפעם זה לא עובד.
זה מ-ט-ר-י-ף אותי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני עומדת להתחרפן לגמרי! לא יכולה יותר!
אני מצלצלת למזכירות בקומה ראשונה, ומספרת לחברה שלי אביבה על הרעש הזה שמשגע לי את השכל כבר קרוב לשלוש שעות ומתחננת שתעשה לי טובה ותעלה אלי לקומה שנייה לספריה, לעזור לי לגלות מנין בא הרעש הנוראי הזה.
אביבה מגיעה. היא מקשיבה היטב. בהתחלה היא שומעת את המזגן.
"אולי זה הרעש של המזגן?"
"לא, לא, אני מכירה רעש של מזגן וזה לא זה. זה תיק, תיק תיק תיק כזה…"
היא מסתובבת ברחבי הספריה ומנסה לאתר קול מוזר שנשמע ככה.
בינתיים אני מביטה מסביבי, עיניי משוטטות על הקירות. אני משתגעת…
עיניי נופלות על שעון הקיר. השעה אחת בצהריים. אוף כבר מאיפה הרעש הזה?
הוי….רגע אחד!!
"היי אביבה! תגידי, זה יכול להיות ש…?"
"שמה?" שואלת אביבה
"שזה השעון קיר?" אני שואלת
אביבה מתקרבת אליו ומקשיבה. פתאום היא מחייכת מאוזן לאוזן.
"בחייאת שאת צודקת.. זה השעון נראה לי! את שמעת את זה??!?"
אני תולשת את השעון מהקיר ומקרבת אותו לאוזן שלי
"תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק"…!!!!!
עכשיו תורי לחייך!
"יואווו אביבה! זה השעון קיר!!!! רואה? אני שמעתי את השעון קיר! אני לא מאמינה!
מה?, הדבר הזה עושה קול? לא ידעתי ששעוני קיר עושים קול! חשבתי שהם אילמים! חשבתי שזה רק השעונים המעוררים עושים רעש שמכוונים אותם…"
יו אני בהלם!
אני שמעתי את התקתוק של השעון כל כך חזק?!?
אפילו אביבה לא הבינה מאיפה בא הקול הזה!
אחחח….כל הטירוף מהרעש נמחק לי באחת מרוב שביעות רצון..
אני יורדת עם השעון מיד למטה. אני לא יכולה להתאפק, אני חייבת לשתף את חבריי לעבודה בתגלית המדהימה הזו. ושם למטה הסבירה לי חברה אחרת, גלית, שהמחוג של השניות אחראי לרעש הזה ושגם שעוני יד שיש להם מחוגי שניות מתקתקים ככה..
ואני מבינה, שהנה עוד הוכחה שהשמיעה עם השתל משתפרת. זהו קול שאף פעם לא שמעתי. ולכן לא ידעתי לשייך אותו לשעון קיר. ועכשיו הוא הצטרף לטווח השמיעה שלי!
הלב שלי מתרונן לו…
שורות משירו החביב של קיפניס "שעון בן חיל" קופצות להן מירכתי מוחי לעטר את התגלית החדשה והמרעישה שלי:
"אשר איננו נח!
ביום וגם בליל
דופק, דופק הוא כך:
טיק- טק, טיק-טק, טיק-טק!
דופק שעון בן חיל
ביום וגם בליל
דופק דופק הוא כך:
טיק-טק, טיק-טק,
טיק-טק, טיק-טק, טיק-טק!….."
והשעון? השעון עבר דירה..
כשסיפרתי למנהל שלי על התגלית החדשה שלי, הוא שמח מאוד לשמוע,
א – כי באמת ובתמים נפלא להיווכח שהשמיעה שלי משתפרת
ו- ב – כי התברר שבדיוק השעון של המזכירות הלך לעולמו אז חסכתי להם את הצורך בקניית שעון חדש…
אז עכשיו הוא שם, מתקתק בעוז במזכירות, ואני תוהה איך הם שם לא מתחרפנים ממנו…
אצלי בכל אופן השקט חזר ואפשר לחזור לעבודה…
