שתל ראשון – 20.9.2008

פורסם על-ידי בתאריך .

יום שלישי ה-  17/9/08, השעה – שמונה בבוקר.

מיקי המקסימה שלי ממתינה לי עם חיוך ענק. איזה בוקר נפלא!

"איך את מרגישה?" היא שואלת.

"נפלא, מדהים לי!, את יודעת מהבלוג שלי, נכון?"

"כן, בהחלט קראתי", עונה מיקי

"פשוט מדהים לי איך אני מצליחה לשמוע ככה כבר בהתחלה!"

"אנחנו ממש מופתעים, את יודעת? מאוד מתרגשים!", אומרת מיקי.

"כן ואני מתרגשת מזה שאתם מתרגשים ממני…", אני עונה לה

"פשוט כייף לי לבוא לכאן. אתם נפלאים!"

טוב הגיע זמן מיפוי שני.

מיקי מחברת את השתל שלי ללפ-טופ שלה. המחשב הזה מגלה לה מה עבר עלי בשבוע שחלף מאז החיבור לשתל בפעם הראשונה. מיקי ממש מרוצה, "יופי של התקדמות!, את נפלאה!".

ועכשיו לבדיקת שמיעה. אנחנו עוברות מחדר המיפוי לתא בדיקות שמיעה. שאנחנו מגיעות לשם, מסתבר שצריך לחכות קצת שיתפנה. בינתיים מקשקשות לנו עם קלינאית תקשורת אחרת מהצוות.

מיקי רוצה שתכיר אותי."זאת איריס, שסיפרתי לך עליה, זאתי עם הבלוג על השתל"

ההיא מחייכת, "אהה זו את?, נעים מאוד!", ומיקי מפליגה בשבחיי, כמו אימא פולניה מתגאה בי, בחיי!ואני …

אשרי לי וטוב לי שזכיתי לאנשים כאלה נפלאים באמצע הדרך. אלו בדיוק סוג האנשים שנעמי שמר התכוונה אליהם בשיר שלה "אנשים טובים באמצע הדרך/אנשים טובים שאיתם כדאי לצעוד"….

וחושבת לי שאם אמא שלי שם מלמעלה דאגה לסדר לי אותם, אז היא לא יכלה לעשות את זה טוב יותר… כאלה נפלאים פה החבר'ה בשניידר!

בשיחה עלתה תרומתו של הבלוג שלי לנושא תיעוד תהליך ההשתלה. הצוות מתוודע להיבטים השונים של התהליך, להרגשות ולתחושות המלוות אותו. לא פחות חשוב מכל המידע הטכני הרב בנושא השתל הקוכליארי. בד"כ מושתלים "נעלמים" להם אחרי סיום המיפויים והבדיקות ואין לדעת מה ואיך עובר עליהם הלאה. אנחנו מסכימות בינינו – חשוב לעודד מושתלים לתעד את החוויות שלהם. הצעד הזה הוא בהחלט צעד משנה חיים וכרוך במשברים, שינויים אישיים ויש לו משמעויות רבות להמשך חיינו הלאה. הוא מקרין ומשליך על כל תחומי החיים שלנו. אני זורקת רעיון: בואו נארגן כנס בעוד חצי שנה מהיום למושתלים בנושא ההיבטים הרגשיים של ההשתלה. מיקי מתלהבת. אכן חשוב!

"טוב, אני מארגנת, ואתם פה תתגייסו לעזור ליידע ולארגן את ההרשמה, סגרנו?"

"סגרנו" מסכמת מיקי בהתלהבות.

ועכשיו לבדיקת שמיעה. התפנה החדר ואנחנו נכנסות. אני לתא האטום.  הבדיקה מתחילה. משמיעים לי צפצופים, ואני צריכה להרים את היד בכל פעם ששומעת צפצוף. הולך יופי.אחרי זה, עוברים למילים. אין קריאת שפתיים. רק על סמך מה שאני שומעת אני אמורה לחזור אחרי המילה שהקריאה.

הנה מקטע מהבדיקה לדוגמא:

מיקי: תגידי "אמא"

אני: "אמא"

מיקי: יופי!, נהדר!  , תגידי "סבתא"

אני: "סבתא"

מיקי: "נהדר! (עושה תנועת כל הכבוד עם האגודל), תגידי "רעות"

אני: "לא קלטתי…"

מיקי: תגידי "רעות"

אני: (חושבת, מנסה להבין) "תגידי שוב"

מיקי: תגידי "רעות"

אני: אהה!, רעות!

מיקי: יופי! כל הכבוד! (עושה תנועת כל הכבוד עם האגודל ומחייכת בשביעות רצון רבה)

אחרי זה עברנו למשפטים קצרים בני שלוש מילים. הלך יופי. את הרוב הגדול הבנתי. היה פשוט כייף להיווכח שאני שומעת ומבינה לגמרי את המשפטים בלי שום קריאת שפתיים! מ-ש-פ-ט-י-ם!!!!

הלו, זה קורה לי??? לא ייאמן! ההרגשה שלי פשוט נפלאה!

ואז מיקי אומרת: "אני רוצה לנסות משהו ככה, בשביל לראות אולי"….והיא בודקת אם אני מבינה מילים חד-הברתיות כמו "חג", "שי"" "שר".

לא. פה לא הולך. לא מבינה אף מילה.

דווקא את המילים הארוכות הבנתי: מכנסיים, חולצה, גרביים, משאית…

אבל מיקי מיד מבהירה: "זה באמת קשה מידי, ולא ניתן להבין בשלב זה, פשוט בגלל שהלך כל כך טוב קודם, רציתי לנסות בכל זאת ולראות אולי.. אבל זה באמת קשה מידי לעכשיו. עדיין מוקדם". זהו סיימנו. מיקי ממש שבעת רצון. "את מתקדמת נפלא!, פשוט תוצאות מדהימות!"

בדיקת השמיעה מראה שהגעתי עד ל-30 דציבל עם השתל. וואהו!

איזה כייף לבוא לכאן….נפרדות לשלום. נפגש שוב בשבוע הבא. אני מחבקת אותה. מתה על מיקי!

עכשיו לאימון השמיעה הראשון שלי.

מרים, קלינאית התקשורת שלי, ממתינה לי בחדר שלה. אישה נחמדה מאוד, רצינית ויודעת להסביר חבל לכם על הזמן. היא מסבירה לי שאינה מכירה אותי, אבל לפי בדיקת השמיעה שנעשתה לי זה עכשיו על ידי מיקי, השתל נותן תוצאות נפלאות. היא תצטרך לבדוק ולראות איפה הנקודה שממנה מתחיל להיות לי קשה וממנה נצא לאימוני השתל.

היא נותנת לי רשימות מילים לפי קטגוריות נושאיות כגון: בגדים, כלי תחבורה, משפחה. בכל פעם היא בוחרת נושא אחר, ואומרת לי מילים ועלי לחזור אחריה. היא מסתירה את שפתיה בדף נייר. אין קריאת שפתיים! ואני מבינה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מבינה נפלא!!! את הרוב המוחץ של המילים אני שומעת ומבינה!אחר כך עוברות למשפטים קצרים בני 3 מילים. אני מקבלת משפט זהה בואריאציות משתנות. פעם המילה הראשונה במשפט שונה, כגון:

דני אכל שוקולד

הרופא אכל שוקולד

אמא אכלה שוקולד

הילדה אכלה שוקולד

ופעם המילה האחרונה במשפט שונה.. וכן הלאה. שוב.. את הרוב המוחץ אני מבינה!איזה תענוג!!!! אלוהים, אני חושבת לעצמי, איך אמא שלי היתה מאושרת להיות כאן ולראות אותי שומעת ככה. ונהיה לי עצוב פתאום ככה בלב בפנים, שלא זכתה לכך. ככה בדיוק היתה עובדת איתי ומלמדת אותי לדבר. פתאום אני קולטת שבזכות העבודה הבלתי נלאית של אימי איתי מינקותי ולאורך כל ילדותי, עבודה שנעשה מידי יום ביומו ללא לאות, ובדיוק בדיוק בדרך שנעשית כאן עם מרים, בזכות זה, אני מצליחה יפה כל כך!  אוי אימא, אני אומרת בלב, את היית כל כך גאה בי.

לרגע איבדתי ריכוז. מרים הבחינה. "את בסדר?, אולי רוצה הפסקה קצרה?"

"כן, התעייפתי…" אני אומרת וחושבת על אמא שלי.ואחרי כדקה שוב חוזרים לאימון. התוצאות נהדרות ומרים מתפעלת.

לקראת סיום האימון, המסקנות הן: כל עוד שההקשר/הנושא ברור לך, את מבינה בלי בעיה את הנשמע. לכן מהאימון הבא, נתחיל לעבוד על הבנה של מילים ומשפטים בנושאים ובהקשרים שאינם ידועים לך מראש.

אנחנו מסיימים את האימון בתרגיל הבחנה בין צלילים גבוהים לנמוכים בנגינה על נבל. מרים פורטת על מיתר מסויים שמפיק צליל גבוה או נמוך, ועלי לזהות האם מדובר בצליל גבוה או נמוך. גם כאן התוצאות טובות מאוד.

אני יוצאת בהרגשה נפלאה מהמיפוי השני ואימון השמיעה הראשון. אני שומעת נפלא!!!!ו….

את כל זה שמעתי בלי לקרוא שפתיים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא להאמין!

אני מרחפת ממש על פני הפרוזדורים והחדרים השונים בדרך אל היציאה מבית החולים.

שמה בחוץ, כבר מחכה לי מציאות אחרת, שונה, הרבה פחות מחייכת.

חם אימים בחוץ, האוטובוסים וכלי הרכב בכביש מרעישים ללא רחם, והקולות הברורים והחלקים מתחלפים בקולות עמומים יותר ומלווים ברעשי רקע רבים. בתחנת האוטובוס אני שומעת אנשים מדברים. אני מנסה להבין מילים מתוך דבריהם בלי לקרוא שפתיים, כמו בבדיקה שעשו לי לפני כמה דקות בלבד. זה שונה לחלוטין. לא קל בכלל… לא הבנתי מילה…רגע! בעצם הבנתי משהו!, ההיא אמרה : לא תודה!" משהו שמעתי!

אני עולה לאוטובוס. מחלחלת בי ההבנה שהשמיעה עם השתל מחוץ לכתלי מרכז ההשתלה היא סיפור אחר לגמרי…

אני מגיעה לרחוב ז'בוטינסקי פינת ביאליק ויורדת. בדרך לאוטובוס הבא, אני חולפת על פני חנות בגדים ומחליטה לפנק את עצמי בבגד חדש שתפס את עיניי. בתא ההלבשה, בעודי מודדת חולצה, אני שומעת פתאום מקצב, ואחרי כחצי דקה, אני פתאום שומעת גם מילים…

יו!, אני תופסת פתאום שאני שומעת מוזיקה!!!! שומעת שיר! פעם ראשונה שאני שומעת מוזיקה עם השתל! זה רחוק מלהשמע מושלם, אבל זו התחלה! אני מתרגשת, ומסתבכת לי עם החולצה…

מתחילה לרקוד לי בתא הלבשה, יש לי שיר ברקע ושיר בלב!

תגובות

פורסם ב-