שתל ראשון – 27.9.2008 – עוד פוסט

ביום שלישי שעבר, היה לי מיפוי ואימון שמיעה בפעם השנייה מאז הושתלתי.

המיפוי היה קצר יחסית, הכינו לי מפות חדשות לשתל, כלומר הגבירו את עוצמת השמיעה איתו ("את הווליום"). ואז הטלפון מצלצל אצל מיקי. פרופסור אטיאס מבקש שאגיע למשרדו.שמחתי כל כך. סוף סוף הזדמנות להודות לאיש היקר הזה!

עליתי למשרד שלו. פרופסור אטיאס קיבל אותי בחיוך לבבי ובחיבוק חם. הרגשתי באמת ברת מזל. הוא ציין ששמע על התוצאות הנפלאות של השתל ועל התקדמותי המהירה איתו ושמח כל כך. פרופסור, אמרתי לו, איתך נפגשתי בתחילת התהליך, ואתה זה שנטע בי ביטחון שהכל יהיה בסדר ושאני עוד אחזור לשמוע. הדברים שלך נסכו בי כוחות להתמודד עם התהליך. ואני מודה לך כל כך על זה. הוא התעניין בהרגשתי, בתחושות וברגשות סביב הניתוח. חלקתי איתו דברים אישיים. והוא הקשיב בתשומת לב רבה. וכאן גדולתו. לא רק רופא, גם בן אדם נפלא, ואולי קודם כל בן אדם נפלא.

התחוור לי שהוא קורא בבלוג שלי. נבוכתי קצת.. בטח אדם עסוק, מה לו ולבלוג שלי?…שאלתי והוא הסביר. תראי, אנחנו יודעים המון על השתל הקוכליארי מבחינה טכנית, אך מבחינת החלק האנושי של העניין – איך ומה קורה למושתלים מבחינה רגשית ואישית, איך משפיע עליהם השתל, אין לנו עדיין די מידע. המושתלים מספרים ומדווחים לנו בפגישות שלהם איתנו קצת ממה שעובר עליהם, חולקים איתנו במקצת מהקשיים, הפחדים, ההצלחות שלהם עם השתל, אך עדיין, אנחנו רחוקים מאוד מלקבל תמונה מלאה של מצבם. ובבלוג שלך, ניתנה לנו הזדמנות ללמוד אודות התהליך הזה, שכן את מתעדת יפה את כל מה שקרה לך מתחילת התהליך ועד עכשיו. זה חשוב לנו. אנחנו יודעים ומבינים שהגורם האנושי הוא חלק חשוב מאוד בכל הסיפור של השתל הקוכליארי ורוצים ללמוד אודותיו מה שיותר. ואת דבריו חתם בהמלצה להרים את הכפפה ולכתוב ספר אודות החוויה שלי עם השתל.

בהחלט חשבתי על כך. בהחלט הבנתי את דבריו וזו אחת הסיבות שפצחתי בבלוג הזה. בשעתו, חיפשתי סיפורים של מושתלים שמתארים את התהליך הזה ולא מצאתי דבר. מידע טכני אודות השתל לעומת זאת, מצאתי בשפע. אז מתארים לכם ששמחתי לשמוע את דבריו של הפרופסור. שמחה בהחלט לדעת שהצוות בשניידר, שמושתלים אחרים, וכל מי שמוצא עניין בנושא, מוצא ערך מוסף בבלוג שלי. בהחלט טוב לי לדעת שאני תורמת משהו לנושא.

נפרדנו בברכות לשנה החדשה, ואז הלכתי לאימון השמיעה שלי עם מרים, קלינאית התקשורת שאחראית על אימוני השמיעה של המושתלים בשניידר. באימון הזה למדתי כמה דברים חשובים. מרים בדקה אם אני יכולה לשמוע ולהבחין בין שתי המילים "עש" ו-"אס", ולא הלך. היה לי מאוד קשה. באמת שלא הבחנתי בשום הבדל בין שתי המילים, נשמעו לי אותו דבר…מרים הסבירה לי שמאחר ולא שמעתי אף פעם את התדרים הגבוהים, אין לי למעשה מושג איך נשמעים הצלילים האלה ס', ו-ש', ולכן לא יכולתי להבחין בין המילים האלו. עלי ללמוד כיצד נשמעים הצלילים האלה ולתרגל אותם כדי שזה יקרה בהמשך… עד היום הבחנתי בין הצלילים האלה באמצעות קריאת שפתיים בלבד. עכשיו שאני צריכה לתרגל שמיעה ללא עזרת קריאת שפתיים, זו התחלה מאפס. תרגלנו שוב ושוב, ולבסוף היו קצת תוצאות. בבית עלי לתרגל שמיעת צמדי מילים כגון:שיר-סיר, שירה-סירה וכו'….

לאחר מכן ניהלנו שיחה על ראש השנה. מרים כיסתה את פיה וסיפרה לי סיפור שקשור לראש השנה והיה עלי לפענח את מה ששמעתי ללא שום קריאת שפתיים. היה נפלא! הבנתי ממש טוב את דבריה ועניתי לשאלות שנשאלתי יפה מאוד.

בפעם הבאה, כך סוכם, נתרגל האזנה למוזיקה. נבחין בין סוגי מוזיקה שונים, בין מנגינות לשירים, בין שפות שונות, וכו'. חזרתי הביתה.

ביומיים הבאים שמעתי המון דברים חדשים שלא שמעתי קודם לכן. פשוט המון דברים…הגילויים המסעירים של השבוע היו:

ביום שלישי , שחזרתי מהעבודה אחה"צ הביתה, פתאום אני שומעת מקצה הרחוב את ביתי הגדולה צועקת מחלון הדירה שלנו "אמא", הרמתי את ראשי למעלה, לכיוון חלון הדירה שלנו בקומה השניה, ואכן, זה היהנכון! זיהיתי את כיוון הקול, שייכתי אותו לביתי הגדולה, ושמעתי את מה שאמרה נכון – "אמא"!!!! זה היה רגע מרגש מאוד!, הדמעות ככה טיפסו לי בגרון מרוב התרגשות… זכרתי שחתמתי על טופס לפני הניתוח שבו נאמר שלא אזהה את הכיוון ממנו בא הקול, והנה…דווקא כן!

בעבודה קראו לי מאחוריי, ושמעתי!, בד"כ צריכים לרוץ אחרי ולגעת בכתפי כדי להסב את תשומת ליבי!

ביום שלישי, יום המיפוי, הלכתי בערב עם הבנות לפארק. והתחשק לי ככה פתאום לנסות…לשמוע בטלפון הנייד. חשבתי לי במי אבחר לצורך העניין והחלטתי על עפרה, חברה נפלאה שלי מהקפה. מעולם לא דיברנו בטלפון לפני. החלטתי לעשות לה הפתעה..התקשרתי אליה ושמתי את הנייד שלי על מצב רמקול כדי לשמוע טוב יותר וחיכיתי….מעולם לפני כן לא הצלחתי לשמוע כלום בנייד. שהייתי מנסה, היו נשמעים רעשים מוזרים כמו חרחורים מהנייד… והנסיונות הסתיימו במפח נפש.והפעם?…..הנייד צלצל, שמעתי את הצלצול ו…."כן?, מי זה?", יווווווווו! עופרה ענתה לי. כמעט נחנקתי מרוב התרגשות. הצלחתי בקושי לומר לה "עופרה?… זו אני… החלטתי לצלצל לך ולראות אם מבינה אותך"…. עופרה התרגשה נורא, ואני התרגשתי מזה שהתרגשה, וסמטוחה שלמה…. שוחחנו 3-4 דקות וה-ב-נ-ת-י- הכל! אין מילים לתאר את ההתרגשות שלי ושל עופרה…למחרת כבר ניסיתי כוחי בשתי שיחות נייד נוספות והלך באמת לא רע. רק התחלה, אבל הרבה בתור התחלה!

בערב הייתי חייבת להתקשר לאבי לשאול אותו דבר מה. נסיתי כוחי בטלפון הרגיל, וגם שם הלך לא רע! אבא שלי התרגש.. אני שומעת אותו!

ביום חמישי , נפגשתי עם חברה חדשה לקפה, גם היא מושתלת טריה. היו המון שאלות, מחשבות ורגשות לחלוק סביב החוויה החדשה שלנו  של השתל. ופתאום אני אוחזת בידה בהתרגשות ושואלת: "תגידי!, את שומעת את זה?", "מה?""ציוץ של ציפורים! בחיי!"  ואחרי כמה דקות.."ואת זה את שומעת? ""את מה?""את הקרקוש של הצלחות והספלים שהמלצרית מפנה עכשיו מהשולחן שמה?"וואייי……שמעתי איך כל ספל וצלחת הונחתו על המגש כדי לפנותם…

ואז הגיע יום שישי…..חשבתי שהראש שלי מתפוצץ..

הרגשתי פתאום טו מאש, יותר מידי בשבילי! הייתי חייבת חייבת מנוחה מכל השמיעה הזו!

והחלטתי זהו, אני לא יכולה יותר! היום דיאטת שקט. התנתקתי מהשתל ועד עכשיו, שבת בצהריים, נחתי לי בשקט שלי.

עכשיו, לפני כשעתיים  התחברתי מחדש.

מודה, שאתמול נבהלתי מהצורך הזה להתנתק מהפיצוץ מוח שנהיה לי מהשתל…אבל נרגעתי.. הבנתי שבאמת צריכה לתת לעצמי לתת להתרגל לאט לאט. לא קרה שום דבר. זה בסדר!

שהתחברתי, התחשק לי לשמוע מוזיקה.

שמתי את הדיסק של רמי קלינשטיין עם שיר החופה שלי : "כל מה שתרצי"

ווואווווווו!

נשבעת לכם חוויה מענגת, רציתי לבכות מרוב אושר! בפעם הראשונה שהשיר הזה נשמע לי כל כך ברור!, כל מילה! פשוט תענוג. שמעתי אותו איזה שלוש פעמים ולא הפסקתי להתרגש. ..האיש שלי הביט בי מהצד משועשע…

"כל מה שתרצי.. כל שתבקשי.. בשבילך אעשה!!!"

תהיה לי בריא שתל!!!

אוי אני לא מפסיקה להתרגש…זו באמת חוויה גדולה, מרגשת, מתישה בטירוף לעיתים, אבל באמת מיוחדת!

תגובות