תמר ויואב כהן
פורסם על-ידי בתאריך .הרגע שבו גיליתי שביתי לקוית שמיעה/ צחי כהן, "ידיעות אחרונות", מוסף "זמנים מודרניים", 2.6.2010
טליה כהן (36), מורה לערבית ואמא לשניים מחולון:
"כשתמר, ביתנו הבכורה, הייתה בת שבועיים, ערכנו לה בריתה. התקליטן השמיע מוזיקה בווליום גבוה, אבל הילדה לא זזה. היא ישנה לאורך כל האירוע. לא הבחנתי בשום דבר חריג, משום שהייתי אמא טרייה ולא ידעתי איך תינוק אמור להתנהג.
בגיל שלושה חודשים עשינו לתמר בדיקה בבית חולים תל השומר. שם נקבע שיש לה לקות שמיעה עמוקה. כעסתי על עצמי. שאלתי את עצמי איך זה קרה לי ואיך הבאתי ילדה עם פגם רציתי ילד מושלם. החלום התנפץ, ולא ידעתי מה אני הולכת לעשות.
בשבועיים שלאחר האבחון הייתי בדיכאון ובקושי תפקדתי. בכיתי המון. לא יכולתי להקים את עצמי מהמיטה. אבל כשהייתי עם הילדה לא הקרנתי לה עצבות. שמרתי את העצב בתוך הלב והתמודדתי איתו בלי שהילדה תהיה שותפה לו.
בגיל ארבעה חודשים היא התחילה לקבל טיפול אצל קלינאית תקשורת במיח"א (מרכז רב תחומי לילדים עם לקות שמיעה בגיל הרך), וכשהייתה בת שנה היא נותחה והותקן לה שתל כוכליארי, שמאפשר לה לשמוע קולות מתכתיים באוזן אחת. היא הדביקה את הפער בהתפתחות שפה, ובגיל שנתיים וחצי התחילה לדבר. כיום היא בת תשע ולומדת בכיתת ילדים שומעים.
היה לי חשוב שהיא תהיה בחברת שומעים, אבל גם בחברת לקויי שמיעה – היא צריכה את חברת השווים לה. לכן, פעם בשבוע היא נפגשת עם ילדים לקויי שמיעה בחוגים שמפעיל מכון שמע. היא חוזרת משם קורנת מאושר, כי שם היא לא צריכה להילחם על מקומה.
נכנסתי להריון השני וקיווינו לטוב. שבועיים אחרי שיואב נולד חיתלנו אותו. הוא שכב על המיטה ותמר, שהייתה כבר בת חמש, שיחקה בחדר והפילה צעצוע. למרות הרעש יואב לא זז. הפלנו שוב את הצעצוע כדי לבדוק את התגובה שלו. הסתכלנו אחד על השני , ובלי מילים ידענו לאן זה הולך.
יואב עבר את ניתוח השתל בגיל עשרה חודשים. הפעם לא התאבלתי. הלידה של יואב, כיום בן ארבע וחצי, העצימה אותי. בזכותה גיליתי כוחות שמעולם לא ידעתי שיש לי.
אני מתנדבת לספר את סיפורי האישי בפני כל פורום שמזמין אותי להרצות. אני לומדת באוניברסיטה לתואר שני בחינוך ילדים לקויי שמיעה ושואפת לעזוב את ההוראה הרגילה ולקדם ילדים לקויי שמיעה.
מה למדתי?
שיש בי עוצמות, כוח, גאווה והמון רצון לתת.
גיליתי שאם אני מקבלת בהבנה ובהשלמה את המצב שאני נמצאת בו, אני יכולה לעזור גם לילדים שלי וגם לאנשים אחרים.
ביום הראשון שהבאתי את יואב הביתה עם מכשיר שמיעה, תמר אמרה: "יש! הוא כמוני! איזה כיף!"
בשבוע שעבר היא שאלה: "אני נכה, נכון?" אמרתי לה: "את ילדה עם בעיית שמיעה, אבל יש לך הרבה יתרונות על פני אנשים אחרים, ואת יכולה לצמוח למרות הלקות שלך".
אני גאה בביתי היא ילדה מוצלחת ובעלת ביטחון עצמי. עם המון אהבה וחיזוקים אני יכולה לגדל ילדים מאושרים".
